3 מסקנות אחר בחירות

החרדה המכרסמת פינתה את מקומה לאנחת רוחה. המוני ישראל הנאמנים לתורה בדרגה כזו או אחרת, שבו לשלוט בגורל העם היהודי. הודו לה' על חסדו ועל הנס הגלוי שהראה לנו כאן.

מערכת הבחירות המתישה הזו לימדה אותנו כמה דברים חשובים. זו היתה מערכת הבחירות שבה מצאתי את עצמי מעורב כפי שלא הייתי מעולם, כי כאדם מאמין סיגלתי קצת אדישות. מה זה משנה מי יבחר? השם הוא האלוקים!

אבל האמת היא שה' ציווה עלינו לקחת אחריות על החיים וציווה שנירש את הארץ וכדי שהדברים האלה יקרו, הוא שם בידינו את האפשרות לבחור. וכשעוסקים באחריות המשותפת הזו, אפשר לבודד שלוש נקודות חשובות להמשך:

1. אחריות לאומית – החיים כמו מוצגים לנו על בימה ומה שאנחנו רואים מהונדס היטב. מעט מאתנו מבינים את שפת התיאטרון, אבל בלעדיה אין לנו את הכלים להבין את מה שאנחנו רואים. גם אם יש לנו הבנה איך המציאות ראויה להיראות, אין בכך די. כמו אברך שלמד הלכות שחיטה והצטיין במבחנים, אבל מעולם לא ראה בהמה מקרוב – היעלה על הדעת שיוכל לשחוט על סמך הלימוד בלבד? ובכן – מסתבר שהמציאות היא סוג של 'בהמה' גדולה ומסורבלת וצריכים ללמוד אותה. בחירה על סמך סגנון דיבור או נימוסין והליכות, מסוכנת כאשר הנושאים נוגעים לליבת החיים שלנו פה. אדם יכול להיות נחמד ומנומס ועם זאת לרצות במדינת 'כל אזרחיה'. לא חושב שכדאי לנו.
2. 2. למה מפלגה דתית? אנחנו צריכים פוליטיקה שכוח הסילון שלה נדחף מפנימיות הנשמה של עם ישראל. שמבינה שעל הכף מונחים לא רק הגורלות הפרטיים שלנו; יוקר המחיה והביטחון האישי. שיזכירו לכולם שאנחנו כאן בכוח הנבואות שהתגשמו בימינו ושלכן אנחנו מתבוננים בחיים, מתוך מבט מרומם ונצחי.
3. מבוגר אחראי – הגענו לרמות ניכור מסוכנות ומוכרחים למצוא דרך לנהל מחלוקות, באופן שיעמיק את הביטחון ברצון הבסיסי לחיות יחד. אנחנו יכולים לדבר על 'אחדות ישראל' ו'אהבת ישראל', אבל פוגשים בסוף את אלו שמפעילים את 'מערכת העצבים' הציבורית שלנו. בעקבות אחד ממאמרי, פנה אלי בשאלות מרצה מאוניברסיטת תל אביב, וכיון שעשה רושם של אדם הגון שמתעניין באמת, החלטתי לענות. לא זזתי במאומה מדעותי אבל למדתי את נקודות המוצא שלו: אנחנו "חרדתיים ופוחדים מבני אדם שונים מאתנו". אנחנו "לא מוכנים לתת סיכוי טוב לערבים ולכן נגזר עלינו לחיות תחת טרור" וגם "ילדינו יתבעו אותנו על שלקחנו אותם למקומות סכנה". כאשר עונים בנחת על הטיעונים ועם זאת לא מנסים להחניף ולרכך עמדות עבור אהדה – הרושם שמתקבל בצד שרואה בנו 'עדר שוטים' הוא של נכונות לדיאלוג, גם אם מתוך חוסר הסכמה ויש לכך חשיבות רבה.

חיוני שבכנסת הקרובה, שקרוב לודאי תהיה רוויה במתחים כרגיל, יהיו גם כאלה שמסוגלים לנהל דיון ידידותי, תוך עמידה על עקרונות. יש תפקיד מיוחד לחכי"ם דתיים לאומיים, שדתיותם חזקה מיצרם –  להבין את המציאות המורכבת לעומקה ועם ראיית המציאות המפוכחת עם דעותיהם המבוססות היטב, ידעו לפתח אורך רוח סבלני בהסברה שלהן מתוך מגמה להתקרב ככל הניתן.