נוכחות מלאה מול המלך

שיתף אותי פעם בדמעות בחור ישיבה שסיפר על הקריסה שחש אחר הימים הנוראים. הציפיה הדרוכה והנרגשת לתפילות משמעותיות שיוצאות מקירות הלב, הפכה לאכזבה גדולה כי הוא פשוט לא הצליח להביע את עצמו כפי שחלם.

יש פוטנציאל גדול מאוד ביום הזה, אבל צריכים להתכונן לקלוט אותו. אנחנו נעים בין שני קצוות: האחד אדישות כי 'ממילא' אין בכוחנו להיות באמת 'נוכחים' במעמד המלכת ה' והשני השתוקקות עד כלות, עד אי יכולת להוציא אותה אל הפועל, מרוב שהיא חורגת מן הגבולות האנושיים שלנו.

חכמינו הורו שביום הזה צריכים לבוא לבושים היטב ולאכול ולשתות ולשמוח. למה? כי "חדות ה' היא מעוזכם".

איך הולך יום הדין עם 'חדוה' בדיוק? איך היום שבו בריות בו יכתבו מי לחיים ומי למוות, יכול לעבור בחדוה? איך אפשר לאכול בכלל, מרוב פחד?

כנראה שצריכים להבין אחרת את הימים הקדושים האלה. חיינו רצופים סתירות ומבוכות וקשה לנו לראות את ההשגחה האלוקית או לכל הפחות את מלכותו. איך ה' "מלך על כל הארץ" אם ככה מאיימים על בניו בהשמדה ח"ו? היכן היא מלכותו אם כל נבל יכול לעשות בנו כרצונו בלא לשלם מחיר? התמיהות האלו עמוקות מאוד בתודעתנו. כך אנחנו קולטים את המציאות.

אנחנו עדים לכך כיום, בכל הנוגע לסוגיית הפוסט מודרנה שבשל המבוכה הגדולה הזו חדרה אפילו לחלקים בעולם הדתי. לכאורה יאמרו אנשים – איך נדע מה האמת? על מה נילחם אם כל מה שיש לנו להציע, הן רק השערות על החיים?

"אנחנו יכולים כמובן להציע את העמדה שלנו, אבל לזכור ולקבל שאין בידינו הביטחון שזו האמת ואין בילתה". זו אולי התפיסה המנבאת ביותר את מה שקבעו חכמים – הגאולה מתקדמת לצד היאוש ממנה. היאוש כמסקנה לכך שאין בידינו להבין את הנהגת ה' ואין לנו מושג איך העולם הזה נגאל ושכינה מתגלה בו.

זה האור הגדול שגנוז בראש השנה. דומה הדבר לילד שיש לו טענות כלפי הוריו שהתיחסו אליו באופן לא נאות. לפני הכל יש חשיבות קריטית לידיעה המוחלטת שהם אכן הוריו, כי הפרשנות לחיים תלויה במידה רבה מאוד בכך. כי "אם אני בנם האהוב, ברור שאתאמץ מאוד להבין מדוע נהגו בי כך למרות אהבתם". ראש השנה מאיר את האופק ובכך משיב אותנו אל נקודת המוצא הזו. זו התשובה הגדולה שאנחנו קרואים אליה.

ראש השנה מאיר לנו שיש ודאות בעולם והיא חזקה יותר מכל השאלות והספקות. יש מלך ומלכותו בכל משלה. "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון".

זה היום שבו אנחנו מנצחים את השקר של העולם, כי מתברר לנו למעלה מכל ספק שה' הוא מלך וה' גם ימלוך לעולם ועד. זו ידיעה בהירה ומשמחת, שמייצבת את הקרקע מתחת לרגלינו ומונעת אותנו מלגלוש אל היאוש הנוח.

השמחה של ראש השנה באה לשים אותנו בעמדת 'נוכחות' באירוע. את הודאות שבמלכות ה' חוגגים. יש לנו מלך!

בשנה הבאה בחר אותו בחור להתפלל בבית הכנסת המרוקאי הקטן והחמים של ילדותו והוא שב משם בפנים מאירות, כי לא המתח נדרש, אלא הנוכחות המלאה אל מול פני ה'. כפי שדוד המלך העיד על עצמו: "אני יראתי מתוך שמחתי, ושמחתי מתוך יראתי"

כתיבה וחתימה טובה.

פורסם בעלון 'שביעי' פרשת ניצבים, תשפ"ב