מעוז תחת אש

ח"כ אבי מעוז חוטף כעת אש לא ידידותית, על ה'רשות לזהות יהודית' שמוקמת עבורו.

מעוז הופך ל'צלוב' החדש. כל מחלות החברה מיוחסות לו וזאת עוד טרם עשה פעולה אחת של ממש. אם יש פוביה היא כנראה לא זו שמייחסים לאנשי מעוז מפני הלהטבי"ם ושאר הרעיונות המשונים שמסתובבים כאן. הפוביה כעת היא בחלקו של המגזר השמאלני ההולך ופוחת, שבאמצעי תקשורת מגוונים העומדים לרשותו   הוא מפזר את פחדיו הקמאיים לכל עבר.

כולי תקווה שמעוז לא מתכנן לכלוא נשים ללא שביס וגברים ללא ציצית, כפי שהם אומרים, אבל לך תדע.

מה שכן ניתן להבין הוא, שכמו לבה המתפרצת מבטן האדמה, עלו מקרביה של האומה צמד מילים שמופיעות לאחרונה בנאומים ובשיחות רחוב – "זהות יהודית".

כמו 'ציונות' ובהמשך 'שלום' שביטאו משאות נפש לאומיות בעבר, הפך צמד המילים הזה למשאת הנפש של   תקופה חדשה. מבשרים אותה יהודים שמאסו מההשתחוויה העמוקה של מדינת ישראל אל עולם המושגים המערבי. מההחשבה של כל מה שזר לרוח ישראל ומהבוז לכל מה שבא אלינו במסורת מהורינו האהובים.

המילים הללו הפכו לפופולריות אחרי שאזרחים באו למשל לבקר במוזיאון ישראל וראו את השלט החצוף הקובע: ש"סיפורי התנ"ך לא אירעו במציאות". מהצגת ממצאים ארכיאולוגיים כלליים, תוך החבאת הממצאים היהודיים. לא נוח להם עם היהדות שלנו. המדענים עוד לא אישרו אותה לגמרי.

אבי מעוז הוא תופעה שמאלנית לחלוטין. הוא ביטוי של חוסר הנורמליות שהשתלטה עלינו. לא הוא חלילה. אלא עצם זה שצריכים אותו. כמו שהיינו נזקקים למדור במשרד הבריאות שיבטיח שאנשים ינשמו או יאכלו. חשוב לנשום ולאכול, אבל רצוי שזה יקרה כי הטבע מאותת שמשהו נחנק אם לא.

אבי מעוז בא להשיב את הסדר לקדמותו. לדעתי הוא לא יפגע בזכויותיו של אף אדם בעולם, אבל כן ידאג שלא יפגעו בזכויות הציבור הרחב. מי התיר  להכניס תוכניות לימוד שממומנות על ידי ממשלות זרות? מי התיר להטמיע אג'נדות מחוץ לארץ שלא עברו דיון ציבורי? מי הסמיך אותם להפוך את הלהטבי"ם לגיבורי תרבות?

הציבור הכללי מבין שלוקחים לו את הזהות. אפשר לחטוא ואפשר ללכת הרחק מהבית המשותף, אבל כולם מבינים שצריך שהבית הזה יישמר. שישמר קשר עין עם המקור, שיהיה לאן לחזור כשנחליט שהגיע הזמן.

מה שהשמאל הקיצוני עשה בחוסר דעת, הוא להעתיק את מוקד הזהות מן היסוד היהודי המפואר, אל הגישה הפוסט מודרנית שמשטיחה את הזהויות ומטשטשת אותן. זה נראה מאוד קוסם בהתחלה אבל מחריב את היסודות המשותפים עליהם כולנו עומדים כעם וכמדינה. עד כמה שננסה לעצום עיניים זה סיפור המסגרת – סכנת חורבן המדינה היהודית.

חלק משמעותי בשמאל הציוני מבין את מה שקורה, וגם אם אינו אוהב את מה שמעוז משדר, הוא יודע שזהותו בסכנה.

אחד האנשים הידועים בארץ הבא מעומק חוגי השמאל כתב בהודעה פרטית ולא לייחוס:  "הזהות היהודית, הזיקה למורשת ישראל, ולשורשים העמוקים של עמנו, לניגון ולתפילה שעוברים מדור לדור כבר אלפי שנים – כל אלה אינם ואסור שיהיו עניינים הקשורים לימין ושמאל.

יחיה נא כל אחד באמונתו ועל פי אורחות חייו, יבחר לו את דרכו ואת המצוות שיקיים, אך נדע מניין באנו ולאן אנו הולכים, נעביר לדור הבא את המורשת את המסורת ואת הניגון ונזכור מה סוד כוחנו ואחדותנו בעת צרה וכיצד שרדנו אלפי שנים והתקבצנו למדינת היהודים היחידה בעולם.

בעיני זו לא פוליטיקה. זוהי תמצית סוד קיומנו."

האחריות שלנו כחברה היא לאפשר את תובלת המורשת לדור הבא ולפני הכל צריכים לטפל בסתימת החלונות מפני רוחות הפרצים המאיימות להחריב את הבית הלאומי

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית