לא סביר שאהרון ברק לא למד קצת תורה

צפיתי ברוני קובן המוכשר ששוחח עם אחד האנשים המרתקים החיים בינינו וגם אם איננו מסכימים, צריכים להודות במה שעינינו רואות. אדם שמצהיר בהתרגשות דומעת על אהבתו לאשת נעוריו מזה שבעים שנה, הוא אדם בעל מעלה. הוא מי שליבו ברשותו ונאמנותו אומנותו, ובאמת אדם שכזה ראוי לדון מולו ולהתמודד עם טענותיו.

אהרון ברק מודה שאינו מכיר את היהדות. זה די מהמם לחשוב על כך. אדם שיכולותיו השכליות הן מן הגבוהות שיש בינינו, לא מוצא עניין ללמוד תורה? מוכן לשמוט את החיבור לספריות עמוסות בחכמה אדירה? איך זה הגיוני בכלל? גם אם אינך דתי, איך אתה כאדם תרבותי וכמי שרואה את עצמו כמנהיג חברתי, לא רואה לנכון להבין במעט מה מניע מיליוני יהודים לאורך דורות? זה מעליב ובעיקר מטריד מאוד.

ברק מלין על המדינה שלא לימדה את השופטים יותר יהדות, אבל זו טענה בלתי נסבלת. בטח לא מיהודי בן 87 שקרא וכתב כל כך הרבה. הוא ודאי לא צריך שהמדינה תדאג לו בתחומים האלו.

אני לא תובע את עלבונה של התורה. היא תחזיק מעמד היטב גם אם ברק לא ילמד אותה, אבל אני תובע את עלבונו של עם ישראל. כיצד יתכן ששופט ברמתו יכול לצטט הוגי דעות וגדולי משפט נוכריים ואילו את מה שקיים במסורת שלו – שלנו, הוא לא רואה לנכון לבדוק?

ברק אומר על עצמו שהוא הרצלייני. הרצל הוא דמות נערצת גם עלי. אבל הרצל לא מתחיל סיפור אלא מסיים אותו. אי אפשר להבין את הקיום היהודי רק במובנו הפיסי, כי הוא לא היה מתקיים בלעדי הממד הרוחני; זה שנפרש לאורך ולרוחב בין מיליוני הדפים שנכתבו ונלמדו במסירות נפש לאורך הדורות. הרצל בעיקר דואג לגוף, מה הנשמה שמחזיקה אותו בעצם?

הסיפור של ברק הוא סיפורו של ניצול שואה שמבקש לצור צורה חדשה ליקום. אם האלוקים הכזיב, אולי האדם ימלא את מקומו?

ברק מצוי במלחמה רוחנית. אין כאן סוגיה משפטית גדולה ככל שתהיה וגם לא גורלה של הדמוקרטיה הוא זה שמטריד את המחנה שלו. יש כאן קריאת תיגר, שלא לומר 'כפירה' בתפיסתו את האדם כמכונן המוסר. 'האדם הנאור', כהגדרתו. זה שיוכל לכונן מערכות חיים שיהיו חזקות ממעללי האדם הפחות נאור. בראיון לעיתון הארץ לפני למעלה מעשור הוא נשאל לגבי הביטוי הזה ובאי נוחות ענה: "במושג ציבור נאור אני מתכוון לציבור הסביר. הכוונה היא לאדם הנורמלי במדינת ישראל. כולל דתיים ולא דתיים, יהודים וערבים". מתחם הסבירות סוגר את החלונות מלהשקיף על מה שגבוה מדעתו של כבוד השופט ואנושיות שאינה מתכתבת עם הנשגב, אינה יכולה לסחוב את עם ישראל במעלה הדרך המפותלת שלו.

אנחנו כאן כי אנחנו בניו של אברהם אבינו ויש בנו מימדים שהם הרבה למעלה מן הקיום, גם אם הוא מנוסח היטב מבחינה משפטית. אולי חשבון הנפש הגדול שצריך להיעשות כאן הוא איך משקים את השורשים הקמלים האלו. איך הופכת התורה לחובה אישית שכל בן תרבות יהודי יחוש בושה שלא להכיר.

אם כבר "מבחן הסבירות" – לא סביר בעליל שיהודי לא יכיר את תרבותו היהודית!