כהנא משחק בנרטיב הישראלי

בדברים שכתב השבוע השר מתן כהנא הוא עסק בנרטיב הפלסטיני. הוא הודה שהמושב בו הוא גר ואדמות שיך מוניס הן אדמות שגרו בהן ערבים ולכן קובע שהאמונה בתנ"ך ובזכותנו על הארץ, אין בה כדי להרשים את "בני הדודים שלנו, צאצאיו של ישמעאל שמבחינת הנרטיב שלהם "נפלנו עליהם" פתאום משום מקום וגרשנו אותם מאדמתם." ובהמשך הוא עוקץ: "ומי שמתעלם מזה שיש להם נרטיב הוא לא ימני. הוא פשוט טיפש".

כנציג לא רשמי של ציבור הטפשים אני מבקש לשים את מר כהנא בהקשר הנכון.

כהנא לא מודה שהוא נכנע לנרטיב הפלסטיני אלא רק שם אותו בעמדת ויכוח שווה. וכאן אפשר לשאול: האם מפקד טייסת ששולח טייסים למשימות השמדה יעז לומר להם: "ברור לנו שלבני הדודים בחיזבאללה יש הנרטיב שלהם. הם רואים בנו כובשים של ארץ הקודש ועל פי הקוראן הם צריכים להשמיד אותנו. מי שלא מבין זאת הוא טיפש. וכעת למשימה – עליכם להשמיד בסיס חיזבאללה בלבנון". האם שיחה כזו אפשרית בכלל?

זה מה שלא מבינים אנשי ימינה שאצים רצים לאולפנים עם מספרים של אישורי בניה ונשקים שנאספים, שלא מבינים מדוע מכתימים את שמם ואת טהרת כוונותיהם הימניות. ובכן זה כל הסיפור – השאלה היא מי מספר את הסיפור שלנו. מה הנרטיב השולט? במלחמה המודרנית, הקרב לא מתחיל בכוח הצבאי אלא בסיפור שאתה מספר; לעצמך – לעם שלך ולעולם כולו. לא לחינם רוסיה מנסה למכור את סיפור הנאציזם של אוקראינה. אין אפשרות להחזיק עמדה בלי סיפור מכונן. כאשר אתה במלחמה, אתה נלחם על הנרטיב שלך ולא מעניין אותך בכלל מה הסיפור של הצד השני. זו מלחמה ולא דיון בפילוסופיה פוליטית.

זו בעצם הדרמה הגדולה שמתרחשת כאן. ימינה חברו אל גורמים פוליטיים ישראליים שעובדים במחיקת הסיפור היהודי ציוני.  הם אלו שאיפשרו לנרטיב ה'אחר' להוריד מסדר היום את הנרטיב ה'יהודי ציוני'. רק לחשוב על הנזק הבינלאומי שיצר השר נחמן שי כשהטיל ספק במהימנות הישראלית בחקירת מותה של העתונאית. האיש המצוחצח הזה משוכנע שהוא בסיפור בינלאומי שישראל היא רק מרכיב אחד שלו ולכן הוא שומר על 'אוביקטיביות' של צופה מהצד. אבל אנחנו נלחמים על הזהות היהודית ועל קיומנו במרחב הסבוך הזה ובכלל לא צריכה לעניין אותנו התפיסה ה'אחרת'.

במחקר שנעשה על ידי משרד ההגנה האמריקאי לפני מספר שנים בדקו כיצד נרטיבים מעצבים תפיסות עולם ורגשות.  התוצאות ברורות: יש הבדל ברור בין עובדות מופשטות ובין סיפור. אתה יכול לדון במספרים ובטבלאות ולשכנע בצדק ובאמת שבהן, אבל יבוא סיפור מרגש אחד וימחק את הכל. כך פועלת המערכת הלימבית האחראית על ההפעלה הרגשית שלנו. משרד ההגנה האמריקאי למד שאלו שנחשפו לסיפורי תוכן, הופרשה במוחם רמה גבוהה של הורמון שאחראי על תחושת אמון בין בני אדם, אמפתיה וסולידריות והבינו שזהו חלק קריטי בקבלת החלטות.

יכול להיות שבפרטים מסויימים ימינה יביאו הישגים כאלה ואחרים. אבל החטא הגדול הוא שהם השליכו הצידה את מספר הסיפור היהודי בן זמננו – בנימין נתניהו, שבמקומו באו חבורת אנשים שמתנכרים לסיפור הזה; הנרטיב שלנו.

אין ניצחון בקרב בלי סיפור מכונן. אין טייס שעולה לאויר כשהוא חושב על הנרטיב של הצד השני. אין שוטר שיוצא למשימות שיטור בלי להאמין שהוא מגן על 'אומה'.  טשטוש הנרטיב שחשף כהנא הוא ליבת החטא של מפלגתו לכן היא צריכה לרדת בהקדם מהבימה.