יש בעל בית ואנחנו עובדים אצלו

אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת "סותר". והיא חמורה מבחינה הלכתית כמו מלאכת "בונה".

אלא שהגמרא מוסיפה הסתייגות אחת: האיסור חל קודם כל על מי שסותר כדי לבנות במקומו (תחשבו על פינוי-בינוי) אבל מי שסותר שלא על מנת לבנות במקומו (כמו למשל חורבן גוש קטיף) האיסור של מלאכת שבת אינו מן התורה אלא מדברי חכמים, איסור דרבנן.

כדרכם של יהודים, מקשים חכמי הגמרא "והלא כל המלאכות שאסורות בשבת למדנו ממלאכות המשכן, ואם מדברים על מלאכת סותר על מנת לבנות הרי המשכן עצמו פורק כל פעם והורכב מחדש במקום אחר. ואם כן מה האיסור?"

ועל זה באה התשובה "כיון שכל מסעיהם היו על פי ה', הרי הם כסותר על מנת לבנות במקומו".

אכן בפרשתנו נאמר כך

ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל

 על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו

ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו

ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו

ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו

או יומיים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו

על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה.

מהפסוקים עולה שלאורך 40 שנה במדבר, בני ישראל לא באמת ידעו כמה זמן יחנו במקום כלשהו. אבל בכל תחנה ותחנה הם הקימו את המשכן מחדש. ומכיון שהם נוסעים על פי השם זהו המקום שלהם. יוצא איפוא שפירוק המשכן בתחנה א' והקמתו מחדש בתחנה ב' היא בגדר "סותר על מנת לבנות במקומו".

תחשבו על תינוק בן שנה שאמא אוחזת בחיקה, אם היינו יכולים לשאול אותו "איפה אתה עכשיו?" הוא לא יענה לכם "אני בירושלים" או "אני בכביש שש". הוא יגיד לכם בפשטות "אני אצל אמא".

יכול להיות שאמא נוסעת כעת בכביש שש, אבל את הילד זה לא מעניין. מה שמעניין אותו שהוא אצל אמא.

תזכרו את זה בכל דבר שאתם עושים, תעשו כל מה שצריך בלי לוותר על כלום, אבל בסופו של דבר אנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא.

(מוקדש לחברים יקרים שעוסקים בכל כוחם בפרוייקט חשוב מאין כמוהו)