חבּוּרֶה בנויה מתוכן גולשים.
גם אתם מעוניינים לכתוב ולהשפיע?
הצטרפו והעלו עכשיו את התוכן שלכם
דבר תורה ניהולי – פרשת קורח
שביתות ומרד בארגון , הזהירות הנדרשת בשעת מינויים מיוחדים , מתי לא מקבלים החלטות , איסור ענישה קולקטיבית
קורח, בנו של יצהר, ראה שבן הדוד שלו אליצפן קיבל תפקיד חשוב מאוד ומונה לנשיא משפחת קהת. זה עורר בו קנאה וזעם, הוא החליט לערער על המינויים שביצע משה, ובעיקר על המינוי של אחיו אהרון לכהונה הגדולה. קורח קיבץ סביבו מאתיים וחמישים איש ותכנן מרד במשה ובאהרון. הטענה המרכזית שלהם הייתה שלא ייתכן שרק אהרון ימונה לכהונה היות שכולם היו במעמד הר סיני, ולכל הלויים מגיע להיות "ממלכת כהנים": "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה" (במדבר, טז ג).
די מהר משה מבין את האירוע ואת הסכנה שהוא טומן בחובו, וקורא למתקהלים להתייצב בבוקר להקרבת קורבן הקטורת כדי שיראו כולם במי בחר ה': "וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ…" (שם, שם ה).
ובינתיים, עד הבוקר, ניסה משה לעשות מאמצים רבים ולדבר עם קורח בנועם על מנת שיחזור בו, ואף קרא לדתן ואבירם וניסה להניא אותם מהמהלך: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" (שם, שם יב).
בבוקר הגיעו קורח ועדתו לביצוע ניסוי המחתות, אך הניסוי מבחינתם נכשל וכבוד ה' התגלה: "… וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה אֶל-כָּל-הָעֵדָה" (שם, שם יט). ה' כעס ורצה להרוג את כולם, אך משה ואהרון באו אליו בתחינה שלא יעניש את כולם ענישה קולקטיבית משום שרק אדם אחד חטא: "… הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף" (שם, שם כב). עוד ביקש משה שהעונש של החוטאים לא יהיה מיתה רגילה אלא מיוחדת כדי שהאירוע ייחרט בזיכרון האומה ויהיה סימן שה' שלח את משה לביצוע המשימה. כך יראו כולם וייראו: "אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי" (שם, שם כט). ובאמת האדמה פתחה את פיה ובלעה את קורח וכל עדתו, מלבד שלושת בניו שממש ברגע האחרון חזרו תשובה וניצלו.
לאחר מות קורח וכל עדתו נשמעו בעם ישראל טענות למשה ואהרון על מותם של הרבה מאוד אנשים בפרשיית קורח ועדתו. ה' כועס מאוד על התלונות האלה ומחליט להביא מגפה על עם ישראל, מגפה שקיפחה את חייהם של 14,700 איש. משבר קשה עבר עם ישראל בשלושת הימים הללו: ביום הראשון, מחלוקת קשה ביוזמת קורח ועדתו, ביום השני, האדמה פתחה את פיה ובלעה את קורח וכל ועדתו נשרפה. וביום השלישי, פרצה מגפה גדולה שקיפחה את חייהם של רבים מבני ישראל.
המשך הפרשה עוסק בתרומות ומעשרות.
מה לומדים מאירועים אלו לעולם הניהול?
מינוי אנשים כאשר מחליטים למנות אדם לתפקיד מסוים, קרוב לוודאי שיש מישהו אחר שרצה את התפקיד ולא קיבל אותו. בחלק גדול מהמקרים העובד ההוא יהפוך לממורמר ויקנא במקבל המשרה. נקודה זו חייבת להיות ידועה למנהל, ועליו לנסות בכל דרך למנוע תגובות ומעשים בעייתיים שעובד שכזה עלול לעשות בצורה סמויה או גלויה. קנאה עלולה להעביר אנשים על דעתם, לפיכך צריך לדעת להכיר את המאוכזבים ולהגיב בהתאם. בכל בחירה, בכל מכרז ובכל החלטה כנראה יהיה מישהו מאוכזב. חלק מאנשים יאהבו את ההחלטה ויתמכו בה, וחלק יתנגדו. זו דרך העולם. על המנהל לדעת עובדה זו ולהבין שמכיוון שהוא מכהן בתפקיד, מתפקידו להיות נחוש ולהחליט גם החלטות קשות שיגרמו לכמה עובדים להתאכזב.
לישון לפני החלטות חשובות מפרשה זו לומדים כלל חשוב מאוד החלטות חשובות לא מקבלים בלילה. צריך "לישון עליהן" כדי לתת להן לחלחל וכדי לשכנע את מי שנדרש לשכנע. משה ביקש מקורח "בוקר וידע את ה'" אף שהיה יכול לעשות זאת מייד כי רצה לתת הזדמנות למשא ומתן שאולי יביא לשלום בהסכמה.
לחתור לשלום אבל לא לחשוש מעימות מרד של עובד או של קבוצת עובדים יכול להתרחש ולהוביל לבעיות קשות בארגון. מרד יכול להיות סמוי או גלוי, וזה כולל שביתה של עובדים, מתואמת או לא מתואמת. מרד ושביתות הם אירועים רעים לארגון, ועל מנהל לעשות הכול כדי למנוע אותם בהידברות עם הגורמים המובילים. גם משה ניסה להידבר עם קורח ועם דתן ואבירם, אך משראה שהם מתעקשים ולא מתכוונים לחזור בהם, "לא נעלה", הבין שאינו צריך לחשוש עוד מעימות עימם, שכן עשה את כל מה שנדרש. מנהל שמאמין בצדקת הדרך אינו צריך לחשוש מעימותים, שכן דברים טובים, שינויים בארגון, תמיד ילוּוו בהתנגדות של חלק מהאנשים.
ענישה קולקטיבית מנהל חייב להימנע מענישה קולקטיבית. לא כולם חוטאים. יש אנשים חפים מפשע שאינם צריכים להיענש בגלל מעשיהם של אחרים. גם בפרשה אנו רואים את משה מבקש מה' לא להעניש את כולם אלא רק את מי שחטא "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף".
שבת שלום!
המחבר:
פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.
חבּוּרֶה מספקת פלטפורמה לכותבי תוכן ואינה אחראית על איכות ואמינות התוכן ובכלל. לדיווח על טעות או הפרת זכויות ולכל דיווח על התוכן לחץ כאן. ייתכן שהתמונות בכתבה יהיו כפופות לזכויות יוצרים
אני מוצא את הניסיון לקשר בין פרשת קורח לעולם הניהול המודרני מאולץ ובעייתי. ראשית, ההקשר ההיסטורי והתרבותי שונה לחלוטין. שנית, הרעיון של מנהיגות אלוהית אינו רלוונטי לניהול ארגוני היום. בנוסף, חלק מהלקחים המוצעים, כמו "לישון על החלטות", הם קלישאות ניהוליות שטחיות. ניהול מודרני מחייב גמישות, מהירות תגובה, ולעתים קבלת החלטות מהירה. לדעתי, עדיף ללמוד ניהול ממקורות עדכניים ורלוונטיים יותר.
לא כל כך מסכימה עם ההקבלה בין סיפור מקראי לעולם הניהול המודרני. הדברים לא תמיד מתנהלים כך במציאות, ולפעמים צריך להתמודד עם המציאות בצורה שונה.
מה יש לך תפרגני קצת לא יזיק, אם אפשר לדמות ולקבל השראה אז למה לא, דברים יפים וטור מנצח
אהבתי את ה'לישון' לפני בדיוק כמו שעשה משה, לקחתי לחיים 🙂