דבר תורה ניהולי פרשת בהר

פרשת בהר עוסקת בשנת השמיטה והיובל . עובדי האדמה מונחים על ידי התורה לשבות בשנה השביעית מעבודות הנעשות לצורך גידולי האדמה . אחרי שבעה מחזורי שמיטה מוכרזת שנת היובל . בשנה זו כל העבדים העברים חוזרים לביתם . בהמשך, אוסרת התורה אונאת ממון ואונאת דברים , באונאת ממון התורה אוסרת לרמות בכל ענייני מכירה וקניה ובאונאת דברים אוסרת התורה לצער את חברו בענייני הדיבור לא לביישו ברבים , לא ייעץ לו עצות רעות וכו' .

התורה מצוה אותנו לתמוך בעני בנתינת ממון או הלוואה כשהוא נזקק לזה ומדגישה הדגשים איך לנהוג בהוגנות כלפי אדם שנמכר לעבד בגלל בעיות כלכליות. התורה ממש בוחרת להדגיש  "לא תרדה בו בפרך ויראת מאלוקיך " . איסור חמור הוא להתעמר באיש שנמכר לעבד בגלל מצוקה כלכלית. נושא זה חשוב לתורה שהיא מדגישה "ויראת מאלוקיך ", אל תחשוב שאם הכוח נמצא אצלך הכול מותר, יש אלוקים שבודק את מעשיך .

מה לומדים מכך לעולם הניהול ?

ניהול משא ומתן בהוגנות אחד מהדברים שכל מנהל צריך לעשות במהלך תפקידו זה לנהל משא ומתן . זה יכול להיות משא ומתן עם עובדים על תנאי שכר , עם לקוחות על קניה או רכישה של מוצר כזה או אחר . השם של החברה , הארגון והשם של המנהל חייב להיות שם טוב . "טוב שם משמן טוב" תמיד אבל תמיד צריך להיות הוגנים במשא ומתן , לא לרמות , לשקר , לתחמן או כל דבר אחר שהוא לא ישר . הכתוב בפרשה מזהיר ומדגיש את עניין אונאת ממון  ואת האיסור החמור של מי שלא עושה כו . כך גם בענייני אונאת דברים . מנהלים זה אנשים שתפקידם לדבר , להנחות , להסביר , ולהמחיש . התורה מדגישה שהונאה לא חייבת להיות דווקא בממון אלא גם באמירות, בדיבור . לא להעליב את העובד באמירות קשות , לא להזכיר לעובד חטאי עבר , לא להעסיק את העובד במשימות שאין להן תכלית. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" מה שלא היית רוצה שיעשו לך אל תעשה לעובדיך וחבריך .

ראיית הנולד לפני נפילה של ארגון , חברה , עסק או עובד יש סימנים מוקדמים. יש נורות אדומות שנדלקות ושחובה על הארגון והמנהל לזהות אותם מראש . הזיהוי חשוב כי בעצם הוא גורם משפיע בקבלת ההחלטות בכל הממשקים לאותו ארגון או עובד. אבל התורה מדגישה פה משהו "והחזקת בו" רש"י במקום אומר "אל תניחיהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו" . כשמנהל מזהה מצוקה אצל עובד עליו לעשות מעשים כדי לסייע לו להשתקם ולא ליפול , אחרי שיש נפילה קשה מאוד להקים ולבנות אותו מחדש .

איסור ההתעמרות בעובדים עובדים הם עובדים ולא עבדים. אסור לזלזל בהם , אסור לדבר אליהם לא בצורה נאותה , אסור להשפיל אותם , אסור לרדות בהם , אסור לגרום להם סבל . התעמרות היא גרימת סבל ממשי לעובד . לכן התורה מדגישה שאפילו לאדם שהוא עבד אסור לעשות כן  ואסור לנצל את כוח הבעלות והניהול ולהשפיל את העובד . אל לו למנהל לבקש ממנו דברים שלא בתפקידו ושיביישו אותו  ( לצחצח לו נעליים כדוגמא) ועוד דברים אחרים. התעמרות היא דבר קשה , היא פוגעת בנפש של העובד , במשפחתו , בחייו . עובד שמשפילים אותו לא מתפקד , משפחתו וילדיו נפגעים מזה ואיכות חייו משתבשת . ולכן התורה מוצאת לנכון להדגיש "לא תרדה בו בפרך" .

מצד שני חשוב לדעת שמרות אינה התעמרות ויש עובדים שחושבים שכאשר קצת קשוחים איתם  זה מהווה התעמרות באופן מיידי. לעיתים מנהל נדרש להיות תקיף , לדרוש ביצועים ותוצאות ולהפעיל את המרות אבל אסור שהמרות תהפוך להתעמרות וסבל לעובד.

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.