דבר תורה ניהולי – פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך מתחילה בציווי להדליק את המנורה מדי יום ביומו באותו אופן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו  בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר, ח א-ב). לכאורה, היה צריך לכתוב בהדליקך את הנרות. למה נאמר "בהעלותך"? רש"י במקום אומר שמילה "בהעלותך" מרמזת על הלהבה שעולה עד "שתהא השלהבת דלוקה מאליה" ועומדת בפני עצמה, כלומר אהרון נדרש ללוות את הלהבה עד אשר תעמוד מאליה.

מוסיף הכתוב ואומר: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה" (שם, שם ג), ורש"י במקום אומר על משה "שהגיד שבחו של אהרון שלא שינה", כלומר לא שינה את אופן הדלקת הנרות והדליק יום אחרי יום אותו הדבר.

לאחר פירוט אופן ההדלקה, הכתוב מפרט לפרטי פרטים את עבודת הלווים במשכן. בהמשך התורה מצווה על פסח שני חודש לאחר פסח ראשון, מועד המיועד למי שהיה טמא ולא זכה לקיים את החג בזמנו.

בתחילת פרק יא משה נתקל במשבר ניהולי מול כמה רשעים מהעם, המחפשים סיבה לפרוש מעם ישראל ובעצם מתחילים להמריד את העם על רקע הטרחה שה' גורם להם, לכאורה, בקיום המצוות: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ…" (שם, יא א). בהמשך צף משבר נוסף של הערב רב, האספסוף, וגם הם מתחילים להתלונן ולהמריד את כולם בגלל הגעגוע שלהם למצרים ולבשר שהיה להם שם, ללא חיוב לקיים מצוות: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (שם, שם ד). בטיפולו במשבר משה מתפלל לעצה מה': "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי… לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה  כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (שם, שם יא-יד). ה ' נותן למשה מענה ומצווה אותו לאסוף שבעים איש מזקני ישראל כדי שיסייעו לו בהנהגת העם.

ובעולם הניהול

חניכה וליווי למנהלים ולעובדים כל מנהל אמור לקלוט עובדים ומנהלים חדשים שיעבדו בארגונו. עליו לוודא כי את העובדים מלווה עמית לתקופת זמן מסוימת, והם מקבלים חניכה צמודה עד אשר יכירו את הארגון ואת העבודה ויוכלו לעבוד עצמאית. לומדים זאת מהמילה "בהעלותך" ומרש"י שמדגיש: עד שתהיה דלוקה מאליה. זאת אומרת, אהרון הכוהן נדרש ללוות את הדלקת הנרות עד אשר תדלק המנורה מאליה, ולא תצטרך את הליווי של אהרון. לאחר שיעמוד הנר מאליו, יוכל אהרון לעבור לנר הבא. כפי שאהרון מלווה את הדלקת הנר עד שיעמוד מאליו, כך חייב המנהל לחנוך כל עובד חדש וללוות אותו עד אשר יכיר את הארגון וילמד את תפקידו.

עשיית שינויים לעיתים מנהל נדרש לעשות שינויים בתהליכי העבודה, במבנה ארגוני ובכל מה שאינו עובד טוב. תמיד זוכרים את מי שעשה שינויים, ומי שאינו עושה שינויים רציניים, לא בהכרח זוכרים אותו. לדוגמה, אנו זוכרים את ראש הממשלה בגין, שהביא הסכם שלום ראשון לישראל עם מדינה ערבית; את ראש הממשלה יצחק רבין שאישר את מבצע אנטבה, והביצוע של צה"ל יצר שינוי דרמטי במלחמה בטרור. גם ראש הממשלה אריאל שרון עשה שינוי גדול והחליט על "ההתנתקות"; ומשה כחלון בתור שר התקשרות עשה רפורמה גדולה בשוק הסלולר. תמיד זוכרים את מי שעושה את השינויים הגדולים, גם אם התבררו כשינויים רעים. לעשות רפורמה ושינוי זה דבר מבורך בארגון, בכל ארגון, אבל שינוי עושים לאחר שמגדירים מה נדרש לשפר ומה לא.

לעומת זאת, אהרון זכה לשבחים, כדברי רש"י, על שלא עשה שינויים ולא החליף את סדר הדלקת הנרות. הוא לא היה יצירתי ולא חשב מחוץ לקופסה במקרה זה, אלא התמיד בעבודה שהגדיר לו ה' אף שהייתה יחסית משעממת. אולי היינו חושבים, שלאחר זמן, כשהדברים חוזרים על עצמם, ייעשה שינוי מדי פעם באופן ההדלקה, אבל אהרון עשה כמצוות ה' ולא שינה במאומה.

משברים בניהול בפרשה אנו עדים לחלק מעם ישראל שמייצר למשה משבר ומתלונן על "טרטור" ועל תנאים לא טובים. אין מנהל שלא חווה משברים כלשהם במהלך תפקידו, ומשברים הם חלק בלתי נפרד מעולם הניהול. גם עובדים ממורמרים, שרוצים הטבה בתנאים, הם חלק בלתי נפרד מהמערכת. תמיד ירצו עובדים תנאים טובים יותר, עבודה קלה יותר ושכר גבוה יותר, ועל כל מנהל לדעת להתמודד עם עובדים כאלה. לפעמים צריך לזהות את אלו שמרעילים את שאר העובדים, ואם נדרש, גם לפטרם.

בדידות המנהל מנהל הוא מספר אחת בארגון והאחריות עליו. ואולם מי שנמצא בצמרת, הוא תמיד בודד. אומנם הוא יכול להתייעץ עם מי שהוא בוחר, אבל את ההחלטות הוא מקבל לבדו. הוא המחליט, והוא צריך לקבל את האחריות על ההחלטות שלו. בדידות המנהל היא תופעה מצויה בעולם הניהול, לכן חשוב שיהיה לכל מנהל יועץ מחוץ לארגון, כלומר אדם שעשה תפקיד דומה ויוכל לייעץ לו, כי רק מי שישב על אותו כיסא, יבין לליבו ויוכל להשיא לו עצה חכמה. אפילו משה מדגיש לפני ה' "לא אוכל אנוכי לבדי", והמילה "לבדי" מדגישה את בדידותו בהנהגה ואת הקשיים שהוא חווה בתור המנהיג הראשון של עם ישראל מרגע היותו לעם.

שבת שלום!

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.