דבר תורה ניהולי לפרשת משפטים

בפסוק הראשון של הפרשה נכתב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך …"

התורה פה מדגישה את עניין השופטים והשוטרים , הרשות השופטת והרשות המבצעת ובמקרה הזה השמירה על שלטון החוק.  במקרים אוטופיים , בהם הייתה משמעת ללא סייג ,  לא היה צריך את השוטרים . השופטים היו צריכים לשפוט והנדונים היו צריכים לבצע את הדין . ככה היה נחסך לעם הרבה כסף על משכורות לשוטרים , ניידות , חקירות וכו' . אלא שהתורה כנראה הבינה שחייבים לאכוף את החוק  והסדר . ש"יצר לב האדם רע מנעוריו " ואם לא יהיו שוטרים שיאכפו הדין וידאגו למימושו, קרוב לוודאי שזה לא יבוצע וזה יוביל לאנרכיה " איש את אחיו בלעו" כתוב בפרקי אבות.

אם ניקח את זה ונשווה לעולם הניהול הרי שהמנהל , המנהיג או כל מי שמוסמך לקבל החלטה היה צריך לקבל החלטה ועל העובדים או המונהגים ליישם אותה , ללא כל פיקוח או בקרה מתוך משמעת עצמית . או בעגה הישראלית "שגר ושכח" ודווח על הביצוע . זהו עולם אוטופי שלא קיים . כל עובד צריך שיהיה עליו מי שיוודא את המשימות שהוא נדרש לבצע, גם אם הוא מנהל גדול .

מנהלים מקבלים עשרות ומאות החלטות. על מנת שהניהול שלהם יהיה שווה משהו חייב המנהל לדאוג שיהיה מנגנון של דיווח על ביצוע, עדיף לפעמים לשים את אחד העוזרים או הסגנים שיהיה "אחראי וידוא ביצוע" על אותו עובד לדעת ולהכיר את ההחלטות שמתקבלות , ומי אמור ליישם אותם ולבצע אחריהם מעקב, ואם מישהו לא מבצע את המשימה הרי שעליו לדווח לך כמנהל ועליך לדאוג שיבוצע.

ניתן לאמר שזה תמצית הניהול .  יש החלטה , מישהו צריך להוציאה לפועל , מישהו צריך לוודא שאכן היא מתבצעת ואז להעביר דיווח.

בנוסף התורה אומרת פה למנהל את המלה "לך" , "שופטים ושוטרים תיתן לך" מה זה ה"לך" הזה .

כל מנהל צריך לשים לעצמו בראש, לך לעצמך ,  שופטים ושוטרים ולשים בשעריך , מה זה בשעריך ?

פה – לדעת מה אתה מנחה ומוציא מהפה. יש לכל אמירה שלך משמעות .

אוזניים – מה אתה שומע , למי אתה מקשיב ,  ומה אתה בוחר לא לשמוע

עיניים – לדעת מה אתה רואה , מה אתה מבקש לראות שיציגו לך ומתי עדיף לעצום עיניים.

אף – שתמיד יידע המנהל "להריח" את מה שקורה מסביבו.

גם אלו סוג של שערים…

בהמשך הפרשה מבהיר משה ממשיך בנאומו לעם ואומר לעם :

"שמע ישראל , אתם הקרבים היום למלחמה על אויבכם , אל ירך לבבכם , אל תיראו , ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' הולך עמכם להילחם עמכם לכם עם אויבכם להושיע אתכם"

ועוד נאמר בהמשך "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה שלום"

משה בעצם מכין את ישראל למלחמות שיהיו פה. הוא מבין שמי שבחר להיות בארץ ישראל יצטרך לעסוק בלחימה. ובעצם נואם להם נאום של המפקד בטרם היציאה לקרב  ( קפ"ק -בעגה הצבאית ).

הוא מבהיר לעם ישראל  "אל ירך לבבכם" , אל תפחדו ממי שיהיה פה ויקרה עליכם תיגר , לא משנה מי יהיה פה וכמה קשוח יהיה , תלחמו מתוך אמונה בדרך ובמהות ואל תדאגו כי ה' יהיה בעזרכם ויצילכם מידם.

אבל תמיד תדעו לפני שאתם יוצאים למלחמה תנסו את דרך השלום . תחפשו תזמו , תעשו הכל כדי להגיע להסכמות בדרכי שלום ורק אם לא מצליחים בדרכים אלו – צאו למלחמה.

במרוצת הדורות ראינו שאכן זה באמת קרה ונבואה זו התגשמה. תמיד היו שרצו להשמיד את עם ישראל , תמיד עם ישראל נלחם בגבורה , תמיד האמנו בצדקת הדרך ותמיד ניצחנו גם אם לפעמים זה היה קשוח מאוד . הקב"ה מצלינו מידם.

מי שבחר לעסוק בניהול חייב לדעת שהוא לא יוצא לטיול שנתי . לרוב יהיו לו גם עימותים עם לקוחות , עובדים סוררים , ספקים , עימותים בבתי משפט וכו' , על המנהל והמנהיג לעשות כל שביכולתו לפתור את הבעיות בדרכי שלום ובהסכמות אך לצד זה עליו לדעת גם להילחם ולהיאבק על דרכו ועקרונותיו. תמיד יהיו כאלה שינסו להזיזו מהכיסא והתפקיד , לערער ולהשמיץ אותו . במלחמה אסור ש"ירך לבבו" , עליו לדעת שלרוב הוא 'החזק' ועליו להיות  עם קור רוח , שקט נפשי ויכולות לתפעל ולנהל את הארגון במקביל לכל מאבקיו . – זה לא פשוט ולא קל . מי שבחר במקצוע הזה צריך לדעת שזה חלק מהעניין

אל ירך לבבך.

המחבר: פוגל יניב, סא״ל (במיל) מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי .