בעיה בתקשורת

בקהילה החסידית שאליה אני משתייך, נערך לאחרונה כנס התחזקות בעניין ניסיונות השעה בענייני המדיה וכו'.

אני לא הגעתי לשם מטעמים אישיים… אבל שמעתי מחברים מעט על המעמד…

כדרכם של כנסים מסוג זה היו כאלה שנשאו דברים על גודל הסכנה הטמונה בהשתמשות בפלאפון חכם ובאינטרנט וכדומה, ואף הייתה מצגת (פופולרית כנראה) שבה מוצגים תמונות של כל מיני אנשים שבעברם היו שומרי תורה ומצוות ועכשיו פרקו עול – לפני ואחרי המהפך.

ואני הקטן עלו בי מעט הרהורים על סוגיא זו,

שכאשר אני שומע כיצד אנשים נופלים בזה אחר זה, אני חושב בליבי "תראה זה נשמע שכיף בחוץ, ששוה לעזוב… הרי אנשים אלה היו יראי שמים, ועם כל זה מצאו משהו יותר טוב לכאורה…,,

כלומר, כאשר מדברים ומרחיבים על "הסכנה הגדולה,,

הרי שנבנת התניה שהתורה היא כביכול חלשה…

שאין בה מספיק יופי/עוצמה/תענוג כנגד העולם הזה.

לכן לדעתי הדרך הזו שגויה… ואם רוצים להלחם בתענוג כלשהו, צריך להביא כנגדו משהו עוד יותר מושך, וממילא צריך לדבר על היופי של התורה ועל האושר והסיפוק שיזכה מי שיחיה אותה באמת ויהיה מחובר אליה…

ולא להתעסק בהפחדות שלא מחזקות אותך בשום דרך.

(לדוגמא, מתי יהודי מרגיש שהוא שמח שהוא יהודי ומעריך את התורה, מתי שהוא שומע דרשן שמפחיד וכו' או כששומע שיעור תורה מתוק, של אחד מהמגידים כגון הרב זילברשטיין, הרב פנגר, הרב יגאל כהן וכדומה???)

אני מניח שכרגע אתם כבר מבינים מדוע לא הלכתי לכנס אה…😉

שנזכה כולנו לחיות בסיפוק ובאושר תמיד, ולהיות מחוברים לעצמנו באמת.