אני לא דתי, אני יהודי!

"דת" זה עלבון לתורה!

אני לא אוהב לקרוא לעצמי לא "דתי" ולא "חרדי", אם כי מבחינת הנראות החיצונית אני בהחלט נראה כך.

אם תעירו אותי באמצע הלילה ותשאלו אותי "מי אתה?" אענה "אלחנן".

ואם תשאלו "מה אתה" אענה מייד "אני יהודי!"

מתחילת התורה ועד מגילת אסתר לא מופיעה המילה "דת" בהקשר לתורה. היא כן מופיעה במשמעות של "חוק המלך".

כשהקב"ה מתבטא על אהבתו לאברהם הוא לא אומר "כי אברהם מקיים את דתי" אלא "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו…ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט".

לפני מתן תורה לא נאמר "ועתה אם תשמעו בקולי ושמרתם את דתי" אלא "ושמרתם את בריתי".

בליל פסח לא כתוב "כי ישאלך בנך לאמור מה הדת אשר ציווה השם אותנו" אלא "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה השם אלוקינו"

וכן הלאה, עד מעמד הברכה והקללה בין הר גריזים והר עיבל "ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" ולא נאמר "אשר לא יקיים את הדת הזאת".

מאיפה הגיעה אלינו המילה "דת"?

במגילת אסתר, כשאנחנו בגלות בבל, התורה "התכווצה" לממדים של דת. במקום ששה סדרי משנה ותרי"ג מצוות מלאות יש לנו רק שלושה סדרי משנה מועד, מקצת סדר נשים, מקצת סדר נזיקין, כמעט אין סדר זרעים ובטח לא קדשים-טהרות

נוצר מצב שיש חיים ויש תורה וזה לא אותו דבר. כי אתה תחת שלטון נכרי והוא זה ששולט על החיים, קובע את החוקים ונותן או שלא נותן לך אפשרות לחיות במין אוטונומיה כלשהיא תחת החוקים שלו. כך בפרס, כך ביוון או בתורכיה או בספרד, כך בכל שאר התפוצות.

המצב הזה החריף עוד יותר תחת המהפכה הצרפתית, הגויים עצמם "הוציאו" את הא-לוהים מן המשחק הפוליטי: לא עוד "מלך בחסד עליון" אלא "שלטון העם, על ידי העם, למען העם."

המלך הועלה על הגיליוטינה, הכמרים שתמכו בו מצד הדת גורשו לכל רוח. ומעתה מתנהל הכל רק על פי התבונה האנושית בלבד.

נוצר מצב בו ל"דת" כל דת יש מקום רק אם אין בה פגיעה בזכויותיו של הזולת. דת זה ענייו פרטי שלך. לא יותר.

ואז, אחרי אלפיים שנות גלות החל הנס הגדול, שאין לו תקדים בהיסטוריה: העם היהודי החל לשוב לארצו ולאט לאט כונן לעצמו מדינה משלו.

ועדיין אנחנו תקועים עם המושג המטופש "דתי / לא דתי".

אני מניח תפילין ושומר שבת כי אני יהודי, לא כי אני "דתי". היהדות איננה "דת" וזהו עלבון צורם לקרוא לה "דת". היהדות היא תורה שלמה, המקיפה את כל תחומי החיים, היא הברית אשר כרת עמנו א-לוהי ישראל החל מיציאת מצרים ועד יציאת אירופה, היא "העדות, החוקים והמשפטים אשר ציוה השם".

הגיע הזמן לומר לעצמנו ולעולם כולו "אני לא דתי, אני יהודי!"