"הגופות שלמות, המוחות שבורים": הייאוש ברחובות איראן

בעוד ענני העשן וריח הדם מסרבים להתפוגג מרחובות טהרן, ראשט וערים נוספות ברחבי איראן, תחושה חדשה וצורבת מחלחלת בקרב אלו ששרדו את ימי הטבח האחרונים: תחושת נטישה. בשיחות קורעות לב עם עיתון ה"גרדיאן" הבריטי, המפגינים האיראנים, שסיכנו הכל למען החופש, מפנים כעת אצבע מאשימה לא רק כלפי המשטר המדכא בבית, אלא גם כלפי האיש שהבטיח לעמוד לצידם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ.

הבטחות על הקרח: הנשיא שבגד
עבור המפגינים, דבריו הלוחמניים של טראמפ על "מחיקת איראן" והבטחותיו להגן על אלו הנלחמים לחופש התבררו כמשענת קנה רצוץ. "הוא בגד בנו", אמר אחד המפגינים בראיון נוקב. "טראמפ הבטיח וחזר על ההבטחה שהוא יירה באדם שירה בנו. הוא הציג את עצמו כמי שיעמוד כחומה בצורה מול הבריונים של המשמרות, אבל בסופו של דבר גילינו שהבטחות לחוד ומציאות לחוד".

אותו מפגין הוסיף דברים קשים שמהדהדים את הייאוש העמוק ברחוב האיראני: "טראמפ שונא אותנו יותר מאשר את המנהיג העליון חמינאי. האידיאולוגיה של חמינאי ומשמרות המהפכה ברורה, אנחנו יודעים מי האויב שלנו שם. אבל טראמפ הוא המנהיג הנמוך ביותר שראה העולם, כי הוא נטע בנו תקוות שווא והשאיר אותנו לדמם ברחובות".

המוות השקט: לבבות שבורים ואשמת הניצול
היקף הטבח, שנאמד על ידי ארגוני זכויות אדם בעשרות אלפי הרוגים, יצר בקרב הניצולים טראומה נפשית עמוקה לא פחות מהפציעות הפיזיות. "הגופות שלמות, אבל הלבבות והמוחות שבורים", סיפר מפגין אחר ל"גרדיאן". הוא תיאר מציאות שבה אפילו רגע קטן של נורמליות הופך לעינוי: "לרגע אתה מרגיש שמח שסוף סוף הצלחת לקבל גישה לאינטרנט, למצוא סדק בחומת הסגר הדיגיטלי. ואז מיד תופסת אותך אשמה קטלנית למה אתה שמח בזה? למה אתה עדיין נושם, אדם חסר תועלת, בזמן שחבריך נרצחו?".

הייאוש הגיע לרמה כזו שהמפגינים מודים כי הם מייחלים לפלישה זרה, צעד שנתפס בעבר כבלתי יעלה על הדעת בקרב פטריוטים איראנים. "אנחנו באמת מצטערים על עצמנו", אמרו המפגינים. "הפכנו לכל כך אומללים שאנחנו מחכים בחוסר סבלנות שמדינה אחרת תתקוף את ארצנו, בתקווה שהיא תציל אותנו מהסיוט הזה. וגם אז, אנחנו יודעים שאין שום ערובה שזה באמת יקרה".

המלחמה על המידע: הסדקים בצמרת המשטר
בעוד המפגינים נאבקים על חייהם, קרב מסוג אחר מתחולל בתוך מסדרונות השלטון בטהרן. הנושא שעל הפרק: האינטרנט. איראן נמצאת תחת סגר דיגיטלי כמעט מוחלט, אך דווקא מכיוון לא צפוי בנו של נשיא איראן, יוסף פזכשיאן נשמעת קריאה להסיר את המגבלות.

בפוסט יוצא דופן בטלגרם, כתב פזכשיאן כי המשך הסגר הדיגיטלי רק מחמיר את המצב. "דבר לא ייפתר על ידי ניסיון לדחות את הרגע בו יופצו תמונות וסרטונים של המחאות", טען. לדבריו, הניסיון להסתיר את האלימות שבה דוכאו המחאות הוא חסר תועלת, שכן האמת תצא לאור במוקדם או במאוחר. פזכשיאן הזהיר כי הסגר הדיגיטלי מרחיב את הפער בין העם לממשלה וגורם לכך שגם אלו שעדיין תומכים במשטר או חשים מרוצים, יצטרפו לרשימת הלא-מרוצים בשל הפגיעה בחיי היומיום ובחופש המידע.

מחלוקת בצמרת הביטחונית
דיווחים של עיתונאים איראנים חושפים מחלוקת יצרית בתוך הממשלה. מן הצד אחד ניצבים הנשיא ושר התקשורת, סאטר האשמי, התומכים בפתיחה מבוקרת של הרשת כדי להוריד את הלחץ הציבורי ולמנוע קריסה כלכלית וחברתית נוספת. מן הצד השני ניצב עלי לריג'אני, ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, שמתנגד בתוקף לכל הקלה בסגר. לריג'אני ואנשיו סבורים כי פתיחת האינטרנט תאפשר למפגינים להתארגן מחדש ותפיץ לעולם את ממדי הטבח, מה שיגביר את הלחץ הבינלאומי על איראן.

"סגירת האינטרנט לא תפתור כלום, רק נדחה את הבעיה", סיכם יוסף פזכשיאן את עמדתו, המשקפת את ההבנה שגם בתוך המשטר יש מי שמבינים כי האלימות הברוטלית הגיעה לנקודת אל-חזור.
נכון לעכשיו, האינטרנט באיראן נותר חסום ברובו, והעולם מקבל רק שברים של מידע על הזוועות המתרחשות בפנים. המפגינים, שבורים ומיואשים, ממשיכים לקרוא לעולם לראות את דמם, בעודם מבינים כי הישועה בין אם מהמערב ובין אם משינוי פנימי נראית רחוקה מתמיד. הגופות אולי שלמות בחלקן, אך הרוח האיראנית ספגה מכה שייקח דורות לרפא.