זו כניעה, לא פדיון שבויים!

"פדיון שבויים" כעם או כקהילה?

האירוע הראשון של "פדיון שבויים" בתורה הוא כשאברהם אבינו שומע "כי נשבה אחיו"

הוא לא הולך לנהל משא ומתן מול ארבעת המלכים, הוא אוסף את כל ילידי ביתו, שלוש מאות ושמונה עשר איש, בסיכון אדיר ובלי שום חשבון הוא רודף עד דן. מכה את המחנה הגדול הזה באמצע הלילה, משחרר את לוט וכל הנלווים אליו וחוזר הביתה[1] עטור תהילה עד כדי כך שכל מלכי הארץ נקבצים סביבו ומבקשים ממנו למשול עליהם.

האירוע השני: כששמעון ולוי שומעים שנחטפה דינה אחותם, הם מוליכים שולל את אנשי שכם, וביום השלישי למילה הם מסתערים על העיר, שני נערים בגיל 13, הורגים קודם כל את הנבלים הראשיים הבן והאב: שכם וחמור. וגם את ה"בלתי מעורבים" כל הגברים בעיר שכם.

אחר כך, בגל השני, באים בני יעקב על החללים ובוזזים את העיר כולה, את צאנם ואת בקרם ואת כל אשר להם. וגם את הנשים והטף הם לוקחים שלל להיות להם לעבדים ולשפחות. זלזול מוחלט בדין הבינלאומי.

יעקב אבינו חושש מסנקציות בינלאומיות: "עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ, הכנעני והפריזי, ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי".

שמעון ולוי, כמו שני יהודים טובים, עונים לו בשאלה: "הכזונה יעשה את אחותנו?" והשאלה נותרה כמרחפת באויר עד קרוב להסתלקותו של יעקב שאז הוא "נתן להם על הראש". נוצר רושם כאילו שמעון ולוי עשו דבר רע.

הרמב"ם[2] מצדיק את שמעון ולוי כי בני נח חייבים למנות להם דיינים, ושכם גזל את דינה באין דין ואין דיין. לפיכך נתחייבו כל בעלי שכם הריגה. גם חזקוני ו"אור החיים" סבורים כך.

הרמב"ן חולק על הרמב"ם. שהרי ממילא כל אנשי כנען עוברים כל יום על כל שבע מצוות בני נוח, והתורה מציינת בפירוש "כמעשה ארץ כנען לא תעשו" . ומה יש ליעקב ובניו לדון את אנשי שכם דווקא היום?  אלא בני יעקב עשו צעד של נקמה "בעבור שהיו אנשי שכם רשעים, ודמם חשוב להם כמים, רצו להינקם מהם בחרב נוקמת, והרגו המלך וכל אנשי עירו, כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו, ואין הברית אשר נימולו נחשב בעיניהם למאומה, כי היה להחניף לאדוניהם."

לפי "אור החיים" [3]בני יעקב יצרו דווקא כעת הרתעה חזקה מול כל יושבי כנען, כעת כולם יודעים "עם המשפחה הזו אסור להתעסק". הם כאילו אומרים לאבא "דווקא אם היינו מבליגים זה היה גורם שדמנו יהיה הפקר לכל צרוע וכל זב".

יעקב אבינו לא אהב את מעשיהם של שמעון ולוי, אבל מצד שני לפשוטו של מקרא לא בוצעה שום סנקציה מצד יושבי הארץ הכנענים כלפי יעקב ובניו "ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב". אם כי על פי מדרשי חז"ל אכן היתה מלחמה כבדה נגד יושבי כנען, ויעקב עצמו השתתף בה "בחרבי ובקשתי".

איך שיהיה, גם לפי פשוטו של מקרא וגם לפי תרגום אונקלוס "בצלותי ובבעותי". בכל מקרה יעקב אבינו לקח אחריות בדיעבד על מעשיהם של שמעון ולוי. ואם לא כן מאיפה היתה לו הצדקה להוריש את שכם במיוחד ליוסף הצדיק, אם הוא לא נקף אצבע לכיבושה?  

יתרה מזו, ההרתעה שיצרו שמעון ולוי השתמרה כנראה לפחות עד כניסתו של יהושע לארץ. ושתי הוכחות לדבר: בקריאה פשוטה של התנ"ך משתמע שהכניסה לשכם היתה שקטה וחלקה, לא מוזכר שום קרב על כיבוש העיר. הוכחה שנייה: ברשימת המלכים אשר היכה יהושע שלושים ואחד מלכי כנען לא מוזכר מלך שכם. משמע שלא היתה מלחמה ספציפית על כיבוש העיר. מותר להניח שנקמתם של שמעון ולוי היתה כל כך נועזת ומשמעותית עד שכל יושבי כנען נזהרו גם בדורות הבאים שלא להתקרב אל "חלקת השדה" והיא היתה מוכנה לקבל את פניהם של יוצאי מצרים ואת ארונו של יוסף.

כבר הזכרנו שיעקב אבינו "נתן על הראש" לשמעון ולוי בדברי תוכחה לפני הסתלקותו. "כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור". יעקב מוכיח אותם על שני דברים שעשו בלי להתייעץ עימו: מילא שהרגתם את שכם, אבל גם מכרתם את אחיכם, ואם אתם חוששים לכבודה של דינה אחותכם הכיצד אינכם חוששים לחייו של יוסף אחיכם?

קיים סיכון לא קטן שאם אתה מפעיל אלימות נגד גורמים זרים, ולא עוצר בזמן, אתה עלול בסופו של דבר למצוא עצמך מפעיל אלימות מול אחיך[4]. על זה מוכיח יעקב את שמעון ולוי. אם לא היו מוכרים את יוסף מסתבר שיעקב היה אומר להם דברים אחרים. אולי אפילו היה מברך אותם בקול רם.

אוסיף ואטען, שגם מן השמים הסכימו לבסוף עם שמעון ולוי: חז"ל אומרים שבדגלו של שבט שמעון מופיע הציור של העיר שכם, והרי הדגלים נעשו למען כבודם של ישראל.

עד כאן בענין שמעון ולוי.

האירוע השלישי של חטיפת אדם ו"פדיון שבויים" מופיע בסוף ארבעים שנה של נדודים במדבר: אהרן הכהן הלך לעולמו ואז שמע על כך "הכנעני מלך ערד וילחם בישראל וישב ממנו שבי". לפי רש"י מדובר רק בשפחה אחת.

איך מגיבים עם ישראל? הם לא נכנסים לשום משא ומתן! הם נודרים נדר לקב"ה "אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם". יוצאים מכל פרופורציה – עבור שפחה אחת.

לפי רש"י, עם ישראל הוציא להורג את כל אנשי ערד (רצח עם?) ואת כל שללם הקדיש למשכן. וראה זה פלא: לא מסופר בתורה מה עלה בגורלה של אותה שפחה!

האם היא שוחררה? נרצחה על ידי החוטפים? לא ידוע. כן ידוע שעם ישראל יצא מהכלים, ממש השתולל בעבור שפחה אחת.

מה משותף לשלושת האירועים הללו?

אני חושב על דבר אחד: תודעה של עם.

לאברהם אבינו היתה תודעה שאומרת "אני עם, אני לא סתם איש יחידי". שהרי נאמר לו בנבואה "ואעשך לגוי גדול".

אותה תודעה היתה לשמעון ולוי, "אנחנו לא סתם משפחה, אנחנו צאצאי אברהם שהארץ הזו הובטחה לו, ושלא יעיז אף אחד להתעסק איתנו!"

תודעה זו היתה ברורה היטב לדור העומד להיכנס לארץ, "אבותינו שהיו עבדים במצרים מתו במדבר כי פחדו להילחם בכנענים, אנחנו מאמינים בני מאמינים, יש לנו על מי להישען ואנחנו לא נפחד כלל!"

אינני אומר ואינני רומז לאף אחד לקחת את החוק לידיים וללכת לעשות בעזתים כמעשה שמעון ולוי, אני כן מביע אכזבה עמוקה מהממשלה שחיה בתודעת קהילה ולא בתודעתו של עם.

נסו להיזכר באחת הפעמים האחרונות בהיסטוריה שמדינת ישראל נהגה מתוך תודעה לאומית ולא קהילתית: חילוץ החטופים מאנטבה.

זה היה נועז לפי כל קנה מידה. הרי זה טירוף לשלוח שני מטוסים צבאיים, עמוסים בלוחמים של היחידה הכי מובחרת, למרחק 3500 ק"מ, חמש שעות טיסה, למקום לא ממש מוכר, מול כוחות לא אוהדים עד עוינים ממש. אלף ואחת תקלות יכולות לקרות בדרך עוד לפני שתגיע לשם, וכמה תקלות יכולות לקרות בשעת הביצוע עצמו? ממשלת ישראל לקחה את הסיכון ("בכל מחיר" אה?) ואכן היתה לה סייעתא דשמיא עצומה שגררה מחיאות כפיים מכל העולם. חפו פניהם של שונאי ישראל הגדולים ביותר. לי זה מזכיר את מעשהו של אברהם אבינו כשהלך לחלץ את לוט.

אולי עכשו נוכל להבין איך זה שכל האנטישמים בעולם הרימו ראש דווקא בעקבות הדשדוש שלנו בעזה. הרי אנחנו כל כך הומניים וכל כך סובלים! אבל אם היינו נוהגים כמו מדינה ולא כמו קהילה זה לא היה קורה. אין דבר מוצלח בעולם יותר מן ההצלחה עצמה. אף אחד לא מתחבר עם מפסידנים סדרתיים.

כעת, אחרי שמחת תורה תשפ"ו. אחרי שהחטופים החיים חזרו סוף סוף הביתה, תשאלו את עצמכם: באיזו תודעה אנחנו רוצים לחיות החל ממחר? האם בתודעה של עם שיש לו כבוד לאומי או בתודעה של קהילה שאין לה על מי להישען מלבד הפריץ שבבית הלבן? 

השאלה הזו, והמענה שתתנו לעצמכם, ישפיעו מאוד מאוד על העתיד שלנו בארץ הקודש.

[1] חז"ל אומרים שנעשה לו נס, משמע שבדרך הטבע לא היה לו סיכוי כנגדם.
[2] הלכות מלכים פרק ט.
[3] בראשית פרק לד פסוק לא
[4] שמעתי זאת בשם הרב אביגדור מילר זצ"ל.

קרדיט: נוצרה בבינה מלאכותית / שמעון ולוי מסתערים על העיר שכם