זה הזמן להשלים את המשימה באיראן!

בשמחת תורה לפני כשנה וחצי, מדינת ישראל הייתה באחד מימיה הקשים והנוראיים שידעה מיום הקמתה. יום דמים שיהדהד עוד שנים רבת בלבו של כל יהודי.

ישראל הייתה מוכרחה להגיב על המתקפה הרצחנית שנחתה עליה מעזה, אלא שאיש לא שיער לאן המלחמה הזו תוביל אותנו.

מתקפת הפתע העזתית, שהחלה כמלחמה נקודתית, התגלתה כחלק מתכנית זדון משומנת שמטרתה חיסול העם היושב בציון. בחסדי שמים, צה"ל ושלל גורמי הביטחון הישראלי התעשתו והצליחו להכות בחבורת הטרור שהתאגדה סביבנו כדי להשמידנו.

אך לכולם היה ברור שללא טיפול בראש הנחש האיראני, אין ערך לחיסולים נקודתיים שיפציעו ויכו בנו שוב ושוב.

וכך, לפני 11 יום החליט ראש הממשלה ללכת היישר לקודקוד הטרור – ויצא למלחמת חייו וחיי עמו. עם ישראל נכנס למלחמה ישירה מול האויב הרצחני, הצורר האיראני.

בטרם הכניסה למלחמה עם איראן, מקבלי החלטות קיבלו סקירות קשות על המלחמה ותוצאותיה. התחזיות הקודרות התריעו על אלפי ישראלים הרוגים ועל מלחמה שיכולה להיגרר למלחמת התשה ארוכה.

בחכמה שבדיעבד ניתן לומר שכוחה של איראן נופח הרבה מעבר ליכולותיה האמתיות, ועדיין ניתן להתפעם מהחלטתו של ראש הממשלה להיכנס למלחמה ישירה עם איראן, למרות המשקל שהיה מונח על כתפיו והמחיר העצום שהיה כרוך בכך.

מרגע קבלת  ההחלטה גורמי המודיעין הישראלי הפעילו את מלוא עוצמתם ותחכומם כדי להכות באיראנים שוק על ירך. מדינת ישראל הקטנה הצליחה, ממרחק של יותר מ-1,600 קילומטרים לנקום ולהשיב את כבודה שנרמס בשמחת תורה.

מלבד הנקם והשבת הכבוד, למדינת ישראל ישנה משימה שלא ניתן להתפשר עליה: הסרת האיום הגרעין האיראני שמאיים על קיומה ומגביר את תעוזתה של איראן. משימה שהיא חייבת לעמוד בה לצורך שרידותה, וכדי להשיב את הרתעתה שהלכה ונשחקה בשנים האחרונות.

העולם כולו התפעם מהתעוזה והעוצמה הישראלית ומהמכות שנחתו על איראן בזו אחר זו. העוצמה וההצלחה הישראלית הובילו לרתיעה גם בקרב 'השולחים' של איראן, שבחרו להשאיר אותה להתבוסס לבדה מול ישראל, אך התמורה העיקרית להצלחה הישראלית היא כניסתה של ארה"ב למערכה.

מתחילת הלחימה ישראל לחצה על ארה"ב שתצטרף למלחמה. נשיא ארה"ב חווה לחצים רבים מבית ומחוץ, לחצים שגרמו לו בתחילה לתמוך בישראל הגנתית, אך להימנע התקפית. אחרי מסע שכנועים והצלחות בשדה קרב, טראמפ החליט לרכוב על גל ההצלחה ולהכות באיראן מכה ניצחת, מכה שישראל יחלה לה מהרגע הראשון.

התקיפות האמריקניות על הכורים האיראנים הן לא דבר של מה בכך. מלכתחילה היה נראה שטראמפ, שחרט על דגלו הימנעות ממלחמות, ישאיר את ישראל להילחם לבדה, אך הוא התעלה ועמד לימינה של ישראל במלחמתה הקיומית. הנשיא האמריקני ייזכר לעד כאחד מאוהביה הגדולים של ישראל.

הרווח האמריקני מכניסתה למלחמה הוא לא פחות מהרווח הישראלי. ההפצצה האמריקאית באיראן היא מסר לעולם כולו, מסר שמבהיר לכל שיש כאן מנהיג שדואג לסדר – ולהסרת הרוע העולמי.

בהחלט ניתן לומר שההצלחה הישראלית בשדה הקרב הצליחה להרים גם את קרנה של אמריקה ולהחזיר את גאוותה הבינלאומית, גאווה שהלכה ונחלשה בשנים האחרונות.

טראמפ אינו איש צפוי ואיש אינו יודע אם וכמה הוא יתקוף שוב באיראן, ובפרט שמבחינת הנשיא האמריקני המסר העולמי השיג את שלו. בכל מצב, ישראל צריכה לדאוג רק לעצמה ולעשות מה שטוב עבורה.

לישראל נותרה עוד עבודה באיראן, אך גם היא יודעת שאחרי העברת המסר האמריקני, ישנה אפשרות שארה"ב תדרוש לחתור לסיום המערכה.

בכל מצב אסור לישראל לעצור ללא השגת כל יעדי המלחמה.

עלינו לזכור תמיד שגם אסון שמחת תורה נחת עלינו בעקבות עצירות של סבבי לחימה ללא השגת היעד היחיד הניצחון המוחלט.

במלחמה קיומית אי אפשר להתפשר על ניצחון חלקי!