פרשת ראה הבחירה שבונה משפחה

  "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו)
המילה הראשונה בפרשת השבוע "ראה" נכתבת בלשון יחיד, בעוד שהמשך הפסוק עובר מיד ללשון רבים: "לפניכם". כבר עמדו על כך פרשני התורה, והסבירו כי האחריות מתחילה בכל אדם באופן אישי, אך השלכותיה ניכרות על כלל הציבור. רעיון זה מקבל משמעות עמוקה במיוחד גם במסגרת התא המשפחתי.

כל משפחה מורכבת ממספר יחידים בני זוג, הורים וילדים אך גורלה נקבע לא רק על ידי ההחלטות המשותפות, אלא גם על ידי הבחירות האישיות שכל אחד מבני המשפחה מקבל מדי יום. לעיתים נדמה כי החלטה קטנה היא עניין פרטי בלבד, אולם במבחן הזמן מתברר שהיא משנה את האווירה בבית, את מערכת היחסים ואת עתיד המשפחה כולה.

משפחה היא תוצאה של בחירות קטנות
אנו נוטים לחשוב שמשברים משפחתיים נוצרים בעקבות אירועים דרמטיים גירושין, בגידה, סכסוך ירושה או מאבק משמורת. בפועל, רובם מתחילים הרבה קודם לכן.

הבחירה להקשיב במקום להתפרץ.

הבחירה לכבד גם כאשר קיימת מחלוקת.

הבחירה לומר "טעיתי".

הבחירה לפרגן במקום לבקר.

והבחירה להקדיש זמן למשפחה גם כאשר הקריירה דורשת עוד שעה במשרד.

פרשת ראה מלמדת שהחיים אינם מוכתבים מראש. הקב"ה מציב בפני האדם אפשרויות, אך אינו מחליט עבורו. האחריות לבחור נכון מוטלת על האדם עצמו. גם בחיי המשפחה אין "גורל זוגי" או "מזל משפחתי" בלבד יש בעיקר אלפי בחירות יומיומיות המצטברות למציאות אחת.

חירות לצד אחריות
המסר של הפרשה אינו מסתכם בחופש הבחירה. התורה אינה אומרת רק "בחרו", אלא מדגישה שלכל בחירה יש תוצאה ברכה או חלילה קללה.

זהו אחד היסודות החשובים ביותר גם בדיני המשפחה.

כאשר הורה מחליט להסית ילד נגד ההורה השני, הוא אולי משיג יתרון רגעי במאבק, אך הנזק לילד עלול להימשך שנים.

כאשר בן זוג מסתיר מידע כלכלי, הפגיעה אינה רק בכיס אלא באמון אותו יסוד שעליו נשענת כל מערכת זוגית.

כאשר אחד מבני המשפחה בוחר בהתעלמות, בזלזול או באלימות מילולית, הוא אינו משפיע רק על הרגע הנוכחי, אלא מעצב את תרבות החיים בבית.

הבחירה תמיד אישית, אך התוצאה כמעט תמיד משפחתית.

לראות את האדם שמולנו
ייתכן שאין זה מקרי שהפרשה נפתחת דווקא במילה "ראה".

לכאורה היה ניתן לומר "שמע" או "דע". אולם ראייה אמיתית אינה מסתכמת במבט חיצוני. לראות פירושו להבין, להבחין, לזהות את הצרכים והרגשות של האחר.

כמה סכסוכים משפחתיים היו נמנעים אילו כל צד היה עוצר לרגע כדי באמת לראות את בן זוגו?

כמה הליכים משפטיים היו מתקצרים אילו כל אחד היה מצליח לראות גם את נקודת המבט של ילדיו?

לעיתים אדם בטוח שהוא מקשיב, אך בפועל הוא רק ממתין לתורו לדבר. התורה מזמינה אותנו לעשות פעולה עמוקה יותר לראות באמת.

הבחירה גם בעת משבר
דווקא בתקופות הקשות ביותר מתחדדת משמעותה של הבחירה.

בני זוג הנמצאים במשבר אינם יכולים תמיד לבחור את המציאות שנכפתה עליהם, אך הם בהחלט יכולים לבחור כיצד להתמודד עמה.

גם כאשר הדרך מובילה לבית המשפט או לבית הדין, הבחירה אם לנהל את ההליך בכבוד או במלחמת חורמה נשארת בידיהם.

אפשר לבחור להפוך את הילדים לכלי במאבק.

ואפשר לבחור להגן עליהם מפניו.

אפשר לבחור להאריך את הסכסוך.

ואפשר לבחור לפתור אותו.

הפרשה מזכירה כי גם כאשר המציאות מורכבת, חופש הבחירה אינו נעלם.

מסר להורים הילדים לומדים בעיקר ממה שהם רואים
ילדים אינם מתחנכים רק באמצעות מילים.

הם מתבוננים.

הם רואים כיצד ההורים מתווכחים.

כיצד הם משלימים.

כיצד הם מתייחסים לסבים ולסבתות.

כיצד הם מגיבים לכישלון.

וכיצד הם מכבדים זה את זו.

במובן הזה, פרשת ראה היא גם קריאה להורים: הילדים רואים אתכם כל הזמן.

הם אינם מעתיקים את מה שאתם דורשים מהם לעשות אלא בעיקר את מה שאתם עושים בעצמכם.

מבט משפטי הבחירה אינה מבטלת אחריות
המשפט הישראלי, בדומה לרוח התורה, מניח כי אדם אחראי למעשיו ולתוצאותיהם. עקרון תום הלב, החובה לכבד הסכמים, האחריות ההורית וטובת הילד כולם מבוססים על ההנחה שבכל שלב קיימת אפשרות לבחור בדרך אחרת.

בתי המשפט ובתי הדין עוסקים פעמים רבות בתוצאות של בחירות שנעשו בעבר, אך לא פעם הם גם מעניקים לצדדים הזדמנות לבחור מחדש באמצעות גישור, הסכמות, אחריות הורית משותפת או הסדרים מאוזנים המעמידים את טובת הילדים במרכז.

גם לאחר שנעשו טעויות, הבחירה כיצד לתקן אותן עדיין קיימת.