אחים אנחנו

                                           "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

משפחתו של הרב הצבאי אברהם יוסף גולדברג ז"ל, שנפל בדרום לבנון, ביקשה  שהשבעה לזכרו תתקיים ברוח אחדות ואחווה בין חלקי החברה הישראלית. בהודעת המשפחה נמסר כי ישמחו לקבל ביקורי ניחום אבלים מכלל המפלגות והמחנות הפוליטיים, אך מבקשים שהמבקרים יגיעו בזוגות נציגים מהקואליציה ומהאופוזיציה יחד. כך גם היה. ממסדרונות הכנסת נמסר כי חברי כנסת  מהסיעות השונות תרו אחר שותף לניחום .

על קצה המזלג מאופיו של אבי ניתן ללמוד מתפילה שכתב והעלה כפוסט 

                                                               כך כתב:

""כולם עזבו משפחות וילדים, ששים לצאת במלחמתך נלחמים, להציל אחים מאיום מרצחים, כמה דמעות ולב ונפש ועין לך שופכים, נרגשים מול ארון הקודש והווסט באימה, מתוך תחושת שליחות מדהימה, ואתה מן השמים תשמע זעקתם, וצעקתם בקשר לעזרה, קודקוד כאן משנה צעקו לפניך, ואתה תילחם מלחמתם לרחמה, שלא ינקשו בנשקם ולא יכשלו בריצתם, ולא יבהלו במכת אש-תם, ותכרית ממשלת זדון מן הארץ!"

                                                           שלום מתחילים בבית !

נכון לעכשיו למעלה שנה מפרוץ המלחמה ונראה כי בעם יש מי שלא הפנימו את גודל הקרע שניתן לאיחוי אך  מצריך נכונות וגמישות מכלל הזרמים באוכלוסייה.

גילוי נאות את אבי הכרתי אישית בעודנו ילדים. מדובר באדם ערכי שינק את ערכיו במסגרות בהם גדל החל מבית הספר היסודי דוגמא עוזיאל דרך תנועת הנוער בני עקיבא עם השתייכותו לשבט שלם בסניף מרכז ועד לקריירה המושקעת כמחנך ורב בבית הספר הימלפרב בירושלים שם גם סיים את לימודיו התיכוניים.

אבי כך גיליתי לאחר מותו היה חובב מושבע של ניגוני נשמה עדות לנפש העדינה ששכנה בו 

הרב גולדברג, יחד עם רעייתו רחל, הקדיש את חייו ואת זמנו ליצירת קשרים וחיבורים בחברה הישראלית. המשפחה ביקשה  כי גם בפרידה ממנו, לשמר את רוח האחדות שבה דגל.  כמו צוואה שאינה כתובה . מחויבות שאין ראוי ממנה לקיים.   את הבקשה שביקשה המשפחה כדאי שיפנימו  בהנהגה כדרך קבע .

                                           במקום שאין הנהגה השתדל להיות מנהיג…

                                                          בתקוה לימים טובים יותר