וורט לפרשת השבוע-כי תישא

בפרשתנו, מובא האיסור "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

כמעט שאין בתורה פירוט של איזה מלאכות אסורות בשבת, מלבד איסור הבערת האש (בפרשתינו מוזכר גם "בחריש ובקציר תשבות" אך זה מתי מעט).

מדוע? יש לציין שמלאכה זו הפכה לסמל בפי העם (כשמישהו שלא מקיים את כל ההלכות רוצה להראות שהוא שומר שבת, הוא אומר – אני לא מדליק אש בשבת…). באופן פשוט, יש לומר שהדלקת אש היא המלאכה שיש בה יצירה, יצירת יש מאין. אש היא גם ההתחלה של עוד מלאכות שאדם עושה, כמו בישול ואפייה, התכה ובניה. לכן היא הסמל של המלאכה בשבת.

אך הזוהר הקדוש מעביר אותנו לרובד אחר, רובד האדם עצמו, ומסביר שהבערת אש בשבת מכוונת כנגד הכעס שהיא כמו אש בתוך האדם. ועוד, שע"י הכעס ביום השבת, אש הגהנום, שנחה בשבת, מתעוררת. (זה כשיטתו של הזוה"ק בכלל שהאדם אינו רק לעצמו אלא הוא משפיע בכל העולמות. הוא פסגת העולם ונזר הבריאה ולכן הכל תלוי בו).

את הדמיון בין אש לכעס נראה לבאר כך: אש נוצרת על ידי חיכוך בין שני דברים מחוספסים. דוקא החיכוך הוא שיוצר אש. ובלי חיכוך אין אש. כך גם הכעס מגיע על ידי חיכוך של שני אנשים לא חלקים.

לדוגמא, כשמישהו נכנס לדבריי באופן בוטה, הוא מחוספס ולא עדין, ואני מתעצבן מזה. אם אני הייתי חלק דהיינו לא זה היה נוגע לי באמת מה שעשו לי, לא היה חיכוך וממילא אין שום סיבה לכעס. במדרגה גבוהה יותר, אני יכול גם לשנות את ההסתכלות שלי עליו, אם בעיניים שלי הוא נראה חלק כלומר שהייתי דן אותו לכף זכות ('בטח עבר עליו יום קשה', וכיוצ"ב) ולא מתרגם את מעשיו כדבר שהוא 'נגדי', לא היה חיכוך ולא היתה נוצרת אש הכעס, כי בעיני הוא בעצם בסדר גמור, הוא רק קצת מעד או התבלבל.

הכעס נוצר אך ורק מחמת ההיתקלות החזיתית עם האחר. מספיק שצד אחד עובד על עצמו להיות חלק, וכבר אין מקום לכעס.

ועוד, יום שבת זה יום קדוש, וכמו לבקר בהיכלו של מלך. בית המלך בעוה"ז הוא בית המקדש. בבית המקדש יש כללי התנהגות, כבוד מקדש וכו', וגם צריך ויזה כדי להיכנס, אשרת כניסה.

מה היא הויזה? הטהרה.

תהיה טהור, תוכל להיכנס. על דרך זה נאמר בענין השבת. תהיה טהור כלומר תוריד את החציצות המפריעות לטהרה, תוריד את החספוסים וההקפדות. תהיה במצב של היפך הכעס, תהיה 'בשר חלק' כנאמר אצל יעקב אבינו ואנכי איש חלק. אם אם אתה חלק ויודע להחליק דברים שמעצבנים אותך, יודע לדון את חברך לכף זכות, זה נקרא שלום. על זה נאמר 'שבת שלום', השלום זה הויזה להיכנס לשבת.

לסיכום: הבערת אש היא סמל לכעס. כעס נובע מאי קבלת האחר. אישור הכניסה לשבת, לבית של ה' הוא ע"י קבלת האחר, הסרת חספוסים שהם בעצם חוצצים בעד הטהרה, ניתן לאור השבת, לחדור אלינו, כך נזכה ממש להיות בתוך השבת, ונזכה לשבת שלום.