דבר תורה ניהולי – פרשת וישב

בפרשה אנו מתוודעים לבני יעקב . יוסף לא כל כך מסתדר איתם ונמצא לרוב עם בני בלהה וזלפה . הוא רואה את בני לאה שעושים מעשים לא ראויים לטעמו ומדווח על כך לאביו.

"והוא נער את בני בלהה וזאת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים ."

האחים רואים את אהבת יעקב ליוסף ומקנאים ,ממש שונאים את יוסף על כך עד כדי "ולא יכלו דברו לשלום".

יוסף יוצא לחפש את אחיו שנמצאים באזור העיר שכם . הם מזהים אותו וזוממים להורגו . שנאתם אליו הייתה רבה מאוד. יהודה וראובן לפי הכתוב לא נחה דעתם עם העניין והם גורמים לכך שהאחים לא יהרגו את יוסף  אלא ישליכו אותו לבור שאין בו מים ולאחר מכן מחליטים למכור אותו לישמעאלים. ראובן שהיה הבכור , חזר לבור מאוחר יותר וראה כי יוסף לא נמצא שם. הוא ממש הצטער על כך כי הבין היטב את משמעות הצער שייגרם לאביו יעקב .

בעולם הניהול ישנם עובדים שהמנהל מעריך יותר וישנם שמעריך פחות . הנטייה הטבעית היא לתגמל את אלו שמוערכים יותר. חשוב ביותר לדעת שכשמנהל מתגמל עובד אחד כנראה האחרים יודעים על כך ועלולים לקנא לאותו עובד , הדבר שעלול לגרום למתחים בניהם ובתוך כך לפגיעה בתפקוד ובעבודה.

מצד שני , מי שעובד טוב יותר ומשקיע יותר ראוי שיקבל יותר מאלה שפחות ולכן כן צריך לתת ולתגמל את העובדים הטובים יותר. אין פה פתרון של עשה או אל תעשה , הנקודה היא פשוט לדעת שהדבר עלול לייצר בעיות ואתגרים ולנהוג בחכמה וביצירתיות

לגבי ראובן ויהודה ניתן להגיד עליהם שהם לפחות ניסו להניא את האחים מלעשות את המעשה , כי הבינו את ההשלכות שלו . לפעמים מנהל צריך להיות זה שמוביל דרך והתנהלות הפוכה ממה שמוליכים אותו יועציו ועמיתיו . בפרקי אבות כתוב "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש " איפה שאין אף אחד שעושה מעשה ראוי לפחות המנהל ישתדל להיות זה למוביל את המעשה שנדרש.

נקודה נוספות :

נכתב "ולא יכלו דברו לשלום " במילים אחרות האחים לא דברו עם יוסף ולכן הבעיות לא נפתרו אלא התעצמו.

ככה גם בניהול , בעיות שלא מדברים עליהם לא נפתרים מאליהם, הם מתעצמים ובסוף מגיעים לכדי פיצוץ משמעותי שמוביל למשבר.

יש משמעות לדיבור . יש בעיה , תמיד עדיף לדבר , לשים אותה על השולחן . לא תמיד היא תיפתר אבל לפחות היא על השולחן. החלופה הפחות טובה היא לא לדבר עליה ולחשוב שהיא תרד מהפרק וזה לרוב לא קורה.

בהמשך הפרשה מסופר על הקשר שבין יהודה ותמר. רגע לפני שתמר מוצאת להורג  בהוראת יהודה "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף"  היא אומרת "לאיש אשר לו אשר אלה אנוכי הרה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני"

תמר מביאה טענה , לאחר שיהודה הורה לשרוף אותה, ואומרת האיש אשר  לו הדברים הללו ( חותמת , פתילים ומטה- דברים שקיבלה ממנו בזמן המעשה) – אני הרה ממנו . בעצם מוכיחה את יהודה "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני".

יהודה מכיר ומודה בטעותו . לאחר הודאה זו נולדו שני התאומים פרץ וזרח  שמהם עתידים לצאת מלכות יהודה ומלך המשיח לדורות .

יהודה הודה ועל כן זכה שהעם היהודי יהיה קרוי על שמו "יהודים" מלשון יהודה על שהודה.

מנהל לפעמים צריך להודות בטעותו . זה קשה . מי שלא עובד לא טועה .לפעמים טועים וקשה להודות בטעות.  מנהל שמודה בטעותו יכול לשלם בכיסאו ויכול שילמד מזה לדורי דורות ולא יטעה יותר באותה טעות.

מנהל שמכיר בטעותו יעריכו אותו יותר על כך ולרוב גם לא יטעה שוב באותה טעות ככה שבאמת את הלימון של הטעות אפשר להפוך ללימונדה ארגונית.

המחבר:

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי. וחוקר את מבצע אנטבה.