קמץ אלף או או או

ילד קטן וחמוד בן שלוש הולך לחיידר.
יחדה חמודה בת 6 הולכת לבית הספר.
שניהם יתחילו ללמוד קריאה, לילדה כבר אמור להיות רקע בזיהוי האותיות מגן חובה.
הציפיות מהילד הן שתוך שנה וחצי ידע לקרוא.
ומהילדה?
בדרך כלל עד פורים כבר מסיימים אץ לימוד הקריאה בכיתה א'
בקיזוז חגים וחופשים נותרנו עם 4 חודשים ללימוד הקריאה.
כאשר גם הם ברוטו, לומדים גם חשבון, חגים, זמרה ומלאכה ב5 שעות מ 8 עד אחת.
נחזור לילד.
ביום הראשון הוא ילמד את האות א'
ביום השני את האות ב'
ביום השלישי יעבדו יום שלם לא להתבלבל בין א' לב'
בנחת יגיעו לג' ד' וכל השאר.
כדכל הילדים יודעים לזהות את האותיות.
יתחילו ללמוד פתח.
רק כשהוא נקלט יעברו לקמץ.
ואחר כך לשילוב בינהם.

רק בסוף לאחר כל הקריאה יגיעו לשווא.

ומה עם הילדה?
ביום הראשון הילדה תלמד את האות ש
ולהבדיל בין ש בקמץ ובפתח לש בשווא.
יום למחרת כבר האות ר' בפתח קמץ ובשווא.

וספרי הלימוד? נאמנים לאמת עד הסוף!!
אם חס וחלילה צריך לנקד מילה בחטף פתח
הם לא יעיזו לעשות שקר בנפשם ולנקד אותה בפתח.

אז מה אם לילדה אין מושג מה זה שווא נח.

ואני רוצה לומר, סיירסלי?

בשביל מה כל המאבק נגד ההתערבות בתכנים של משרד החינוך
אם הימרנו את הדרך המסורתית של לימוד הקריאה בדרך הקלוקלת של המערב?

גם השיטה החילונית עובדת, לא אומרת שלא.
עד שמגיע ילד שמתקשה.
בשבילו היא סלט מוחלט וחסר הגיון.

האם 70 שנה הם לא מספיק זמן לחינוך העצמאי להתעשת?