זכות הציבור לבחור מידע

זכות הציבור לבחור מיידע  לדעת.

בעולם מקובל כי המחנך / ההורה בוחר לאיזה מידע ותכנים יחשף הילד התלמיד.
עד כמה שידו משגת.
הרי מידע זורם לתלמיד מחברים..
והשליטה על החברה בה התלמיד גדל או מכיר לא במאת האחוזים.
בעבר השליטה על המידע והתקשורת היה קל יותר
ככל שהעולם הפך לדיגאטלי יותר הפך המידע לנזיל יותר..
השינוי מאלץ את ההורה והמחנך לשפה חינוכית אחרת.
אם בעבר הרחוק הידע והמידע היו בידי יודעי קרא וכתוב.
והם שהעבירו אותו הלאה תוך סינון בהתאמה לרצונותיהם או אמונותיהם.
היום עולם הידע פרוש בפני כל מי שמחזיק מחשב או מכשיר חכם אחר.

בעולם החרדי
השתמשו בסינון תכנים מאז ומעולם ככלי שמנתב את התלמיד ואף את הבוגר.
בתחילה היו מחסומי שפה.
אחר כך מחסומי קריאה בדמות עיתונים יעודיים
ומשהגיע הרדיו והטלוויזיה נלחמו גם בהם..
כיום בעידן הדיגטאלי מנסה החברה החרדית לבצר את חומות המידע
והסינון באותו אופי של איסורים וחרמות כבעבר

אך האם הדרך הזו מתאימה לעידן הנוכחי?
האם להרחיק את הילד מה"אש" באמצעות גדרות שניתנות לעקיפה בקלות שומרות עליו או לפחות עומדות במטרה שלמם הונחו?

או שמא יש דרכים אחרות
שלא באמצעים אלו?

הדרך המתאימה בעיני היא התאמה לגיל ולא איסור גורף.
בדיוק כפי שטבע הקבה בעולמו.. על פי דברי התנא באבות.
" הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה , בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם."

מדרג המידע יותאם לגיל הנוער ..
במקום לאסור את הצנצנת. נמלא אותה בהתאמה

במקום לאמר מה אסור נאמר מה מותר…