סערת עלי ארצי: מבט חדש על הפרשות הביטחוניות המרתקות של ישראל

מה שמיוחד בספר החדש והמרתק של משה אלעד "סערת עלי ארצי" זאת העובדה שלמרות שמדובר בפרשיות וסיפורים מוכרים בהיסטוריה של מדינת ישראל, המחבר מבקש ואף מצליח להאיר אותם באור חדש. הוא עושה זאת באופן שבו הוא מביא את הדברים בבהירות ובזרימה. וכך, למרות שמדובר באירועים מורכבים מבחינת הפרטים הרבים שבהם, הרי שהקריאה היא בשטף, מובנת וניתן לקבל תמונה שלימה ומפורטת על כל אירוע.

הוא מספר שכאשר הוא מרצה בפני קהל של מבוגרים, תמיד יש חידושים בשל העובדה שישנם בקהל מי שפתאום מספרים על אותן פרשיות מהזווית שלהם. וכך, יכול להיות שמה שהוא העביר או כתב לפני כמה שנים יראה אחרת לגמרי כעת.
הספר החדש אכן מצליח להביא את הרושם הזה בצורה ברורה. הפרשיות הכואבות הללו יכולות לשמש כמצפן וכתמרור אזהרה הבא ללמד לקח לעתיד, אבל גם לעמוד בפני עצמם כאירוע מורכב וקשה שפשוט צריך לספר אותו למען הדורות הבאים.
אחד הלקחים הוא למשל בעובדה שעד לטבח שבוצע בנמל התעופה בלוד ב־30 במאי 1972 בידי שלושה מחבלים יפנים, התנהלה מדינת ישראל בתחום בטיחות התעופה בדומה לדרך שבה ארצות הברית ואירופה נהגו עד לאירועי 11 בספטמבר 2001. מערכת הביטחון הישראלית חטאה עד אז במתן עדיפות לזכויות הפרט על פני ביטחון המדינה, בזחיחות, בחוסר ערנות.
בעקבות האירוע, ממשלת ישראל איבדה בן רגע את תמימותה הביטחונית. המתקפה הובילה להיערכות שונה, קפדנית וחשדנית – כזו המעדיפה את ביטחון המדינה על פני זכויות הפרט. לאחר הטבח נכתבה תורה חדשה שכללה בידוק מלא, אבטחה בתוך המטוסים, שמירת שטח סטרילי בטרמינלים ותפירת "חליפת ביטחון" ספציפית לכל שדה בעולם על פי מידת מסוכנותו. את שיטות העבודה והצלחתן ניתן לראות עד היום, 50 שנים אחרי, לא רק בנתב"ג, אלא גם בנמלי אוויר רבים בעולם, שם אימצו וחיקו את מתודת הביטחון הישראלית.
הספר עוסק בפרשיות מגוונות ואירועים שהסעירו את הציבור בישראל כמו למשל הרצח המזוויע של משפחת הרן על ידי סמיר קונטאר (1979), חילוץ התינוקות משבי המחבלים בפעוטון קיבוץ משגב-עם (1980), הוצאתו להורג במשפט שדה של הקצין החף מפשע מאיר טוביאנסקי (1948). "ימי הכיפורים", המחדלים של השב"כ (קו 300, 1984) והמוסד (לילהאמר, 1973), טרור יפני בנמל התעופה בלוד (1972), הצתת מסגד אל אקצא (1969) ועוד.
בנוסף, המחבר אינו מתאר את האירועים כך סתם. הוא מעמת לדוגמה, בין שני הקיבוצניקים של גן שמואל, אודי אדיב, שהורשע בבגידה, ובן קיבוצו, אורי אילן, שהתאבד כדי לא לבגוד, בין האצ"ל שפוצצה את "המלך דוד" לבין המחתרת היהודית ב"שטחים", שהתנקשה בראשי הערים הפלסטיניים, ובין חיסולו הפוליטי של ארלוזורוב (1933) לחיסולו של הרב דה-האן (1924).
המחבר, ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד, הוא מרצה באקדמיה ומחוצה לה על מגוון נושאים, החל מהסכסוך הישראלי–פלסטיני ועד פרשיות שהסעירו את ישראל. הוא משלב ידע מתוך מחקר אקדמי עם שלושים שנות שירות צבאי, רובן ב"שטחים" ובלבנון שם שירת בתפקידים בכירים.