בג"ץ פסל את השופט קולה : "לוין יוכל ומוסמך למנות מפקח"

דרמה של ממש התפתחה הבוקר בזירה המשפטית, לאחר שבג"ץ ביטל את החלטתו של שר המשפטים יריב לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולה למפקח על חקירת הפצ"רית. בהחלטתם קבעו השופטים כי אף שהמינוי של לוין נעשה בסמכות מלאה, הרי שבפועל קולה מנוע מלכהן בתפקיד זה בשל ההגבלות הקבועות בחוק הנציבות, האוסר עליו לעסוק בעיסוק נוסף מעבר לתפקידו כנציב. פסיקה זו מותירה את השר לוין עם הסמכות המלאה למנות מפקח אחר לחקירה, אך בה בעת מסירה מהשולחן את האפשרות למנות את קולה, המועמד המועדף עליו.

ההכרעה מגיעה לאחר ימים ארוכים של ניסיונות לגישור בין שר המשפטים לבין היועצת המשפטית לממשלה, ניסיונות שלא צלחו למרות הערות חוזרות ונשנות מצד הרכב השופטים. על פי הדיווח, לוין התעקש לכל אורך הדרך שהשופט בדימוס קולה הוא האדם המתאים ביותר לפיקוח על חקירת הפצ"רית, ואף הציע שבית המשפט ימנה לצדו גורם מפקח נוסף אך בשום שלב לא ויתר על עומדתו שקולה יעמוד בראש הבדיקה.

מנגד, היועמ"שית טענה כי המינוי של קולה אינו אפשרי נוכח המגבלות החוקיות ובשל רגישות החקירה. היא הציעה מודל שבו שופט עליון בדימוס ילווה את החקירה, ובנוסף יינתן מנדט לפרקליט המדינה או למנהל מחלקת הסייבר לטפל בחלק מהסוגיות למעט נושאים הנוגעים לעובדי משרד המשפטים עצמם. לפי עמדתה, זהו המבנה היחיד שמאפשר חקירה מקצועית שאינה נגועה בניגוד עניינים.

הפערים בין הצדדים התגלו כבלתי ניתנים לגישור. לוין המשיך לעמוד על כך שקולה יוביל את החקירה, והשופטים ביקשו משני הצדדים להתכנס לנוסחה מוסכמת שתחזק את אמון הציבור במערכת ותמנע עימותים מיותרים בין הרשויות. למרות ההפצרות, הניסיון לגבש מודל משותף קרס, והמתח בין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית התחדד עוד יותר.

לפי החלטת בג"ץ, אף שהסמכות המהותית למנות מפקח נתונה לשר המשפטים, הרי שאיסור חד וברור הקבוע בחוק הנציבות מונע מהשופט בדימוס אשר קולה לבצע עיסוק נוסף מעבר לתפקידו. משמעות הדבר היא שהחוק עצמו הוא שמנע את המינוי, ולא חוסר סמכות מצד השר. בכך קבעו השופטים מסר ברור: הסמכות קיימת אך עליה להפעיל את עצמה בתוך מגבלות החוק.

ההחלטה מעמידה כעת את לוין בפני צומת: עליו למנות גורם אחר לניהול החקירה, אך גם להתמודד עם העובדה שהמועמד שבחר ושאותו הציג כחשוב להבטחת תקינות החקירה נפסל. ההכרעה פותחת מחדש את המחלוקת בין משרד המשפטים למערכת המשפטית, שכן כל מינוי אחר עתיד להיבחן בזכוכית מגדלת על ידי שני הצדדים.

המשמעות הציבורית של ההחלטה אינה מבוטלת. מדובר בחקירה רגישה, הנוגעת לפצ"רית ולנושאים המצויים בליבת מערכת החוק והמשפט. כל עיכוב, וודאי ביטול מינוי לאחר שכבר אושר, מחריף את הוויכוח הציבורי על מידת העצמאות של מערכת המשפט ועל יחסי הכוחות בין הגורמים הפוליטיים והמקצועיים.

מההיבט המשפטי, פסיקת בג"ץ מבהירה מחדש את חשיבותם של חוקים המסדירים את סמכויות נציב הביקורת, ואת הצורך לעמוד בדרישות החוק אף כאשר מדובר במינוי שנתפס כמתבקש מבחינה עניינית. השופטים אף הדגישו בהחלטתם כי לשר סמכות רחבה למנות גורם אחר שיפקח על החקירה, וכי אין מניעה עקרונית לבצע את החקירה ככל שתתבצע במסגרת המתחייבת מהחוק.

מנקודת המבט של משרד המשפטים, מדובר ברגע רגיש, עם השלכות תדמיתיות וגם ניהוליות. לוין יצטרך עתה לבחור מועמד חדש שיעמוד במבחן ההסכמה הפוליטית, הציבורית והמשפטית משימה שאינה פשוטה לאור האקלים הציבורי הנפיץ סביב סוגיות משפטיות בשנים האחרונות.