מהי תוקפנות ? וממה היא נובעת ? לפי הפסיכולוגיה חלק א'

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי בארגון הידברות ,

ויור' "זוגיות" מכון לאבחון וטיפול זוגי/רגשי 

תוקפנות מהי?

המילה האנגלית Thug מציינת בריון אלים ומקורה בשמם של חברי כת דתית בצפון הודו שחנקו למוות יותר משני מיליון בני אדם בין השנים 1850-1550, ועשו זאת לטענתם למען האלה קאלי. זוהי ללא ספק התנהגות תוקפנית. ואולם, אנחנו אומרים גם על איש מכירות נמרץ שהוא "אגרסיבי". פסיכולוגים חברתיים מבחינים בין התנהגות שופעת ביטחון עצמי, נמרצת ופעלתנית לבין התנהגות מכאיבה, מזיקה או הרסנית. ההתנהגות הראשונה מכונה אסרטיביות, והשנייה תוקפנות.
לצורך הדיון בכתבה זו נגדיר תוקפנות כהתנהגות גופנית או מילולית שנועדה לפגוע בזולת. הגדרה זו אינה כוללת פגיעה לא־מכוונת כמו בתאונת דרכים או בהיתקלות על המדרכה; היא גם אינה כוללת פעולות שעלולות לגרום כאב כתופעת לוואי הכרחית בעת הושטת עזרה לאדם, כגון טיפול שיניים או במקרה קיצוני סיוע להתאבדות.

ההגדרה כוללת בעיטות וסטירות, איומים ועלבונות, ואפילו רכילות או הערות מרושעות. היא כוללת קבלת החלטות לגבי פגיעה במישהו במהלך ניסוי, כגון באיזו עוצמה לתת הלם חשמלי. היא כוללת גם הרס רכוש, שקר והתנהגויות נוספות שנועדו לפגוע במישהו.

ההגדרה כוללת שני סוגים של תוקפנות. אצל בעלי חיים יש תוקפנות חברתית המאופיינת בהפגנת זעם כלפי בעל חיים אחר, ותוקפנות שקטה כמו זו של טורף העוקב חרש אחר טרפו. התוקפנות החברתית והתוקפנות השקטה נשלטות על־ידי אזורים נפרדים במוח.

אצל בני אדם הפסיכולוגים מכנים אותן תוקפנות "עוינת" ותוקפנות "אינסטרומנטלית". תוקפנות עוינת נובעת מכעס ומטרתה לפגוע; זוהי תוקפנות לשמה. גם תוקפנות אינסטרומנטלית נועדה לפגוע אבל רק כאמצעי להשגת מטרה אחרת.

ברוב מעשי הטרור התוקפנות היא אינסטרומנטלית. ממחקר על פיגועי ההתאבדות שהתרחשו בין השנים 2001-1981, עולה המסקנה, ש"המשותף לרוב המִבצעים הללו הוא מטרה אסטרטגית וחילונית ספציפית". מטרה זו היא "לכפות על מדינות דמוקרטיות־ליברליות להסיג את כוחותיהן הצבאיים מטריטוריה הנתפסת בעיני המחבלים כמולדתם" . נדיר שאדם הלוקה בנפשו מבצע פיגוע טרור פיגוע הטרור משמש על־פי־רוב כלי אסטרטגי בקונפליקט.

אוסאמה בן לאדן הסביר את מטרת הפיגועים ב־11 בספטמבר: בעלות של 500,000 דולר בלבד הם המיטו על הכלכלה האמריקנית נזק בשווי 500 מיליארד דולר .גם רוב המלחמות מגלמות תוקפנות אינסטרומנטלית. בשנת 2003 הצדיקו מנהיגי ארצות הברית ובריטניה את המתקפה בעירק כאמצעי לשחרור עירק ולהגנה עצמית נגד נשק להשמדה המונית שהניחו את קיומו, ולא כפעולה עוינת במטרה להרוג עירקים.

תוקפנות עוינת כרוכה בהתלהטות היצרים; תוקפנות אינסטרומנטלית נעשית בקור רוח.לעומת זאת, רוב מעשי הרצח מגלמים תוקפנות עוינת. כמחציתם נובעים מוויכוחים והשאר תולדה של משולשים רומנטיים או של תגרות בהשפעת אלכוהול או סמים. מקרי רצח כאלה נגרמים מהתפרצויות רגשיות אימפולסיביות, ועובדה זו מסבירה מדוע עונש מוות לא הביא לירידה בשיעורי מקרי הרצח, כפי שמראים נתונים מ־110 ארצות עם זאת, מקצת מקרי הרצח והרבה מעשי אלימות אחרים, כמו נקמה ומין בכפייה, הם אינסטרומנטליים .בשיקגו ביצעו ארגוני הפשע יותר מאלף מעשי רצח בתקופת ה"יובש" (איסור מכירת אלכוהול) ובשנים שאחריה; רובם היו מחושבים ונעשו בדם קר.

תאוריות של תוקפנות

הפסיכולוגים החברתיים שניתחו את הסיבות לתוקפנות עוינת ואינסטרומנטלית התמקדו בשלושה רעיונות מרכזיים:
1)קיים דחף תוקפני שמקורו ביולוגי;
2) תוקפנות היא תגובה טבעית לתסכול;
3) התנהגות תוקפנית היא נלמדת.

תוקפנות כתופעה ביולוגית

פילוסופים התחבטו בשאלה, האם האדם מטבעו הוא "פרא אציל" טוב לב ושבע רצון או נבל אכזרי. מייצג ההשקפה הראשונה היה ז'אן־ז'אק רוסו, פילוסוף צרפתי בן המאה ה18; הוא טען שהחברה ולא טבע האדם אשמה בחולָיֶיה.

ההשקפה השנייה מיוחסת לפילוסוף האנגלי תומס הובס הוא זקף לזכות החברה את ריסון הברוטליות האנושית הטבעית.
במאה ה־20 תמכו זיגמונד פרויד בווינה וקונרד לורנץ בגרמניה בגישת "הפרא האכזר", כלומר שהדחף התוקפני הוא מולד ולפיכך בלתי נמנע.

תאוריית האינסטינקט והפסיכולוגיה האבולוציונית
פרויד גרס שהתוקפנות האנושית נובעת מדחף של הרס עצמי. היא מתֶַעלת את האנרגיה של יצר המוות הפרימיטיבי ("אינסטינקט המוות") לעבר אנשים אחרים.

לורנץ חקר התנהגות של בעלי חיים, והוא סבר שהתוקפנות מסייעת להישרדות ואיננה גורם הרסני. השניים הסכימו שאנרגיה תוקפנית היא אינסטינקטיבית (אוניברסלית ולא נלמדת). אם אינה מוצאת לה פורקן, היא הולכת ומצטברת עד שהיא מתפרצת או עד שגירוי מתאים "משחרר" אותה, כמו עכבר המפעיל מלכודת.

הרעיון שתוקפנות היא אינסטינקט קרס כשרשימת האינסטינקטים האנושיים המשוערים גדלה עד שכללה כמעט כל התנהגות אנושית שאפשר להעלות על הדעת. בסקר של ספרים במדעי החברה שנערך ב־1924 נמנו קרוב ל־6,000 אינסטינקטים משוערים . חוקרי מדעי החברה ניסו להסביר התנהגות חברתית באמצעות כינויה בשם.

מפתה לשחק במשחק ההסברה באמצעות מתן שמות: "מדוע כבשים מצטופפות ביחד?" "בגלל אינסטינקט העדר שלהן". "איך אתם יודעים שיש להם אינסטינקט עדר?" "פשוט הביטו בהן: הן כל הזמן ביחד!" זהו טיעון מעגלי. לפי הביקורת הזאת הייחוס של התנהגות תוקפנית ל"אינסטינקט התוקפנות" נותן לה כותרת אבל אינו מסביר מדוע ואיך היא מתרחשת.תאוריית האינסטינקט גם אינה מצליחה להסביר את השונות בביטויי התוקפנות מאדם לאדם ומתרבות לתרבות.

איך אפשר להסביר באמצעות אינסטינקט תוקפנות אנושי אוניברסלי את ההבדל בין התנהגותם שוחרת השלום של האינדיאנים משבט האירוֹקי ולפני פלישת האדם הלבן לבין התנהגותם העוינת לאחר הפלישה ?
התוקפנות אמנם מושפעת מהביולוגיה אבל אי אפשר להגדיר את הנטייה האנושית לתוקפנות כהתנהגות אינסטינקטיבית.ובכל זאת, טוענים פסיכולוגים אבולוציוניים, אבותינו הקדמונים גילו שתוקפנות עזרה להם לשרוד לפעמים . התנהגות תוקפנית הייתה אסטרטגיה להשגת משאבים, להגנה מפני תקיפה, להרחקה או חיסול של זכרים בתחרות על נקבות, ולהרתעת בנות זוג מחוסר נאמנות מינית. במקצת החברות הטרום־תעשייתיות לוחם טוב רכש סטטוס גבוה יותר והעמיד יותר צאצאים.

ערכה ההישרדותי של התוקפנות מסביר מדוע התוקפנות בין גברים הייתה תמיד גבוהה יחסית במהלך ההיסטוריה האנושית. "אין בכך לומר… שלגברים יש 'אינסטינקט תוקפנות' במובן של אנרגיה עצורה שחייבת להשתחרר, אלא שגברים ירשו מאבות אבותיהם המוצלחים מנגנונים פסיכולוגיים" המשפרים את סיכוייהם להעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים.

השפעות עצביות

תוקפנות היא התנהגות מורכבת, ולכן אין אזור אחד במוח שמפקח עליה. עם זאת, חוקרים גילו מערכות עצביות המעורבות בהתנהגות תוקפנית בבעלי חיים וגם בבני אדם. כשהחוקרים מפעילים את האזורים האלה במוח, התוקפנות גדלה; כשהם מבטלים את ההפעלה, התוקפנות קטנה. כך אפשר לגרום לבעלי חיים צייתנים התקפי זעם ולבעלי חיים פראיים להתנהג בצייתנות.

בניסוי אחד השתילו החוקרים אלקטרודה באזור המעכב תוקפנות במוחו של קוף שליט. קוף קטן יותר קיבל כפתור שהפעיל את האלקטרודה. הקוף הקטן למד ללחוץ עליו כל אימת שהקוף העריץ הפחיד אותו.

הפעלת המוח פועלת גם על בני אדם. אישה אחת התפרצה בזעם לאחר שקיבלה גירוי חשמלי לא מכאיב באמיגדלה שלה (אזור בליבת המוח הקדמי המעורב בהתנהגות תוקפנית), וניפצה את הגיטרה שלה אל הקיר, ורק בנס לא פגעה בראשו של הפסיכיאטר שלה .

האם פירוש הדבר שמוחם של אנשים אלימים אינו תקין באופן כלשהו? בניסיון לגלות את התשובה השתמשו חוקרים בסריקות מוח כדי למדוד את פעילות המוח אצל רוצחים ואצל גברים עם הפרעת התנהגות אנטי־חברתית. ידוע שהקורטקס הקדם־מצחי פועל כבלם חירום על אזורי מוח עמוקים יותר המעורבים בהתנהגות תוקפנית. הם מצאו שאצל רוצחים הפעילות באזור הזה הייתה קטנה ב־%14 מהנורמלית (להוציא רוצחים שהוריהם התעללו בהם), ואצל גברים אנטי־חברתיים קטנה ב־15%מחקרים נוספים על רוצחים ונידונים למוות מאששים שפעילות מוחית לא תקינה יכולה לתרום להתנהגות תוקפנית חריגה.

השפעות גנטיות

התורשה משפיעה על מידת הרגישות של מערכת העצבים לאותות של תוקפנות. זה זמן רב ידוע שאפשר לטפח תוקפנות בבעלי חיים (כשם שאפשר לטפח כל תכונה אחרת). לעתים הדבר נעשה מסיבות מעשיות (טיפוח תרנגולים לצורך קרבות תרנגולים), ולעתים למטרות מחקר.
כדי לטפח תוקפנות בוררים את העכברים התוקפניים ביותר מקבוצה של עכברים לבנים נורמליים, ומזווגים אותם זה עם זה; אותו דבר עושים עם העכברים הפחות תוקפניים מאותה קבוצה. לאחר שחוזרים על התהליך במשך דורות רבים ( 26 דורות במחקר המצוטט) מתקבל זן אחד של עכברים תוקפניים ופראיים וזן אחר של עכברים שקטים וכנועים .

יש שונות במידת התוקפנות גם אצל פרימטים ובני אדם נולדים עם טמפרמנט או מזג מסוים רמת המרץ, העירנות והתגובתיות שלנו, ומזגנו נקבע באופן חלקי על־ידי התגובתיות של מערכת העצבים הסימפתית . מזגו של אדם, שניכר כבר בינקותו, אינו משתנה במהלך חייו . ילד שאיננו תוקפני בגיל שמונה לא יהיה תוקפני קרוב לוודאי גם בגיל 48.

כאשר שואלים תאומים זהים, כל אחד בנפרד, אם יש להם "מזג תוקפני" או אם הם מסתבכים בקטטות, הם נוטים להשיב באופן זהה יותר מתאומים לא זהים . למחצית מהתאומים הזהים שאחיהם התאום הורשע בפלילים יש תיק פלילי, לעומת חמישית מהתאומים הלא־זהים .

מחקרים לטווח ארוך שעקבו אחרי כמה מאות ילדים בניו זילנד, מגלים שהמתכון להתנהגות תוקפנית הוא שילוב של גן המשנה את מאזן הנוירוטרנסמיטרים במוח ושל הזנחה או התעללות בילדות לא גנים "רעים" לבדם ולא סביבה "רעה" לבדה גורמים לנטייה לתוקפנות ולהתנהגות אנטי־חברתית,

אלא אצל ילדים מסוימים הגנים מכתיבים רגישות יתר ותגובה מוגזמת להזנחה ( נטייה כזאת מכונה פרדיספוזיציה גנטית). הנטייה המולדת הזו יכולה שלא להתבטא כל החיים אם הילד לא יסבול מהזנחה. יש אפוא יחסי גומלין (אינטראקציה) בין המולד לנלמד, בין התורשה לסביבה, בין הטבע לחינוך

השפעות ביוכימיות

גם הרכב הדם משפיע על רגישותה של מערכת העצבים לגרייה תוקפנית.
אלכוהול: ממצאי ניסויים במעבדה ונתונים של המשטרה כאחד מלמדים שכאשר מתגרים באדם שיכור, האלכוהול שבגופו משחרר עכבות נגד תוקפנות.

עובדות אחדות להלן

ˆ בניסויים, כאשר מבקשים ממשתתפים להיזכר בקונפליקטים במערכות היחסים שלהם, משתתפים שיכורים נותנים הלם חשמלי חזק יותר למשתפי הפעולה וחשים כעס רב יותר ממשתתפים פיכחים .

ˆ ב־%65 ממקרי הרצח וב־%55 מהמהלומות והתקיפות שקורות בבית, התוקף או הקרבן שתו אלכוהול לפני האירוע .

ˆ כשגברים אלכוהוליסטיים הנוהגים להכות את בנות זוגם מפסיקים לשתות בעקבות טיפול, גם התנהגותם האלימה על־פי־רוב נפסקת 

אלכוהול מגביר תוקפנות בכמה דרכים: הוא מפחית מודעות עצמית, ממקד את תשומת הלב בהתגרויות ומתקשר לתוקפנות בתודעתם של אנשים .
אלכוהול גורם לדה־אינדיווידואציה ומשחרר עכבות. "שתיית יתר של גברים רגילים" כך תיאר הניו יורק טיימס את ההמון שתקף לעין כול כ־50 נשים שהשתתפו במצעד בניו יורק בחודש יוני 2000. "אלימותם של הגברים השיכורים גברה בהדרגה: תחילה שרקו לנשים, אחר כך תפסו אותן בכוח, שפכו עליהן מים וכו' .

טסטוסטרון: בעלי חיים מושפעים מהורמונים הרבה יותר מבני אדם. ובכל זאת, יש מתאם בין התנהגות תוקפנית אנושית לבין ההורמון הזכרי, טסטוסטרון. שימו לב:
ˆ תרופות המפחיתות את רמות הטסטוסטרון אצל גברים אלימים משככות את נטיותיהם התוקפניות.
ˆ אחרי גיל 25 חלה ירידה גם ברמות הטסטוסטרון וגם בשיעורי הפשיעה האלימה של גברים.

ˆ אצל אסירים שהורשעו בפשעים אלימים מתוכננים, שבוצעו ללא התגרות, מוצאים לרוב רמות טסטוסטרון גבוהות יותר מאשר אצל אסירים שביצעו פשעים לא אלימים

ˆ בקרב בנים מתבגרים וגברים שרמות הטסטוסטרון שלהם בטווח הנורמלי, בעלי הרמות הגבוהות נוטים יותר לעבריינות, להשתמש בסמים קשים ולהגיב בתוקפנות להתגרות.

ˆ נשים שמקבלות מנת טסטוסטרון נעשות פחות קשובות למסר מאיים שנועד להרתיען מלנהוג בתוקפנות .

ˆ רמת הטסטוסטרון של גברים עולה אחרי שהתעסקו עם רובה, וככל שרמת הטסטוסטרון עולה, הם נעשים חמומי מוח יותר .

טסטוסטרון מגדיל את היחס שבין רוחב הפנים לגובה הפנים אצל גברים. ואכן, במעבדה נמצא שגברים בעלי פנים רחבים יחסית הם תוקפניים יותר. הדבר נכון גם בזירת משחק ההוקי, שבה שחקני הוקי חובבים ומקצועיים בעלי פנים רחבים יחסית שוהים יותר זמן על ספסל העונשין .

טסטוסטרון "הוא מולקולה קטנה שנודעת לה השפעה גדולה". גבר שמזריקים לו טסטוסטרון לא נעשה אוטומטית תוקפני, אבל גברים עם רמת טסטוסטרון נמוכה נוטים פחות להגיב בתוקפנות על התגרות .
טסטוסטרון דומה במקצת למצבר. רק כשהמצבר מתרוקן מאוד מבחינים שחלה האטה ברמת התפקוד.

רמה נמוכה של סרוטונין :"אשם" נוסף שמוצאים לעתים קרובות בזירת האלימות הוא רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין. באונות המצח המפקחות על הדחפים יש קולטנים רבים לסרוטונין. בפרימטים ובבני אדם מוצאים רמות נמוכות של סרוטונין אצל ילדים ומבוגרים הנוטים לאלימות .

יתרה מזאת, הורדת רמת הסרוטונין במעבדה מעצימה את התגובות לאירועים אָבֶרסיביים ואת הנכונות לתת הלם חשמלי או לנקום על חוסר הגינות .
אינטראקציה בין הביולוגיה להתנהגות
חשוב לזכור שהקשר בין טסטוסטרון, סרוטונין וההתנהגות פועל בשני הכיוונים.

לדוגמה, טסטוסטרון עשוי לעודד שתלטנות ותוקפנות, אבל התנהגות שתלטנית ומביסה גם מעלה את רמת הטסטוסטרון. אחרי משחק כדורגל בגביע העולמי או משחק כדורסל חשוב בין יריבות מושבעות, עולה רמת הטסטוסטרון אצל אוהדי הקבוצה המנצחת ויורדת אצל אוהדי הקבוצה המפסידה התופעה מתרחשת גם במעבדה:

רמת הטסטוסטרון של גברים שחרדים ממצבים חברתיים צונחת באופן בולט לאחר שהפסידו בתחרות מבוימת פנים אל פנים. העלייה הפתאומית ברמת הטסטוסטרון, יחד עם השתייה בחגיגות הניצחון, מסבירות מדוע דווקא אוהדי קבוצות הכדורגל או הרוגבי שמנצחות, ולא אוהדי המפסידות, מרבים לתקוף ולהתפרע אחרי המשחק.

מכל האמור לעיל אנו למדים שיש אנשים הנוטים מטבעם להגיב בתוקפנות לקונפליקטים ולהתגרת בעטיין של השפעות עצביות, גנטיות וביוכימיות. ואולם, האם התוקפנות טבועה באדם עד כדי כך שאי אפשר יהיה לעולם להשיג שלום?

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ומועצת הפסיכולוגים הבין־לאומית הצטרפו לארגונים אחרים בתמיכתם בגילוי דעת הנוגע לאלימות, שנוסח מטעם אנשי מדע מתריסר ארצות: "מבחינה מדעית לא נכון לומר שמלחמה או כל התנהגות אלימה אחרת מתוכנתת באופן גנטי בטבע האנושי שלנו, או שמלחמה נגרמת בגלל 'אינסטינקט' או מוטיבציה יחידה כלשהי , אם כך, יש דרכים להפחית אלימות אנושית, ובהמשך ניווכח בזאת.