מהו התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית ? חלק ב.

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי יור' "זוגיות" מכון לאבחון וטיפול זוגי/רגשי

נניח שחברכם נעתר להזמנתכם לצפות יחד במשחק הגביע. ברור כי כל אחד מכם יגיע לצפייה המשותפת במשחק עם ניסיון חיים קודם ועמדות שונות: נניח שאחד מכם שיחק כדורגל בתיכון והאחר לא, ונניח כי אחד מכם אוהד נלהב של אחת הקבוצות זה שנים רבות ואילו האחר אינו מחויב לאף לא אחת מן הקבוצות. ברור לכם, כי גישות שונות אלה עשויות להשפיע על הדרך שבה אתם תופסים את המשחק, ככל שהוא מתפתח.

דומה הדבר לנקודות המבט של הפסיכולוגים, שעל־פיהן הם בוחנים התנהגות ותהליכים מנטליים. נקודות המבט משפיעות על מה שפסיכולוגים מחפשים, המקומות שבהם הם מחפשים, ושיטות המחקר שהם בוחרים להשתמש בהן.

בכתבה זו נגדיר שבע נקודות מבט, שבע גישות: פסיכודינמית, ביהביוריסטית, הומניסטית, קוגניטיבית, ביולוגית, אבולוציונית וחברתית־תרבותית.
במהלך הקריאה בכתבה זו, שימו לב כיצד מגדירה כל גישה את הסיבות להתנהגות ואת תוצאותיה. שימו לב! כל נקודת מבט מייצגת, אמנם, גישה שונה לסוגיות המרכזיות בפסיכולוגיה, אך יש להבין שרוב הפסיכולוגים שואלים מושגים מגישות אחדות ומשלבים ביניהם. כל אחת מן הגישות מקדמת את הבנת החוויה האנושית בכללותה.

הגישה הפסיכודינמית :
על־פי הגישה הפסיכודינמית, התנהגות נובעת מכוחות פנימיים בעלי עצמה או מונעת על ידם. לפיה, פעולות אנושיות הן פועל יוצא של אינסטינקטים מולדים, של דחפים ביולוגיים ושל ניסיונות לפתור קונפליקטים בין צורכי היחיד לבין דרישות החברה. מצבי מחסור, עוררות פיזיולוגית וקונפליקטים מניעים את ההתנהגות בדיוק כפי שהדלק מניע מכונית. על־פי גישה זו, האורגניזם מפסיק לפעול ברגע שצרכיו באו על סיפוקם והדחפים שלו נחלשו. המטרה העיקרית של כל פעולה היא הפחתת מתח.

בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 פיתח הרופא הווינאי זיגמונד פרויד את העקרונות הפסיכודינמיים של המוטיבציה. רעיונותיו של פרויד צמחו בעקבות עבודתו עם מטופלים בעלי הפרעות נפשיות, אך הוא האמין, כי העקרונות שגיבש במהלך עבודתו הקלינית חלים על ההתנהגות הנורמלית והלא נורמלית כאחת. התיאוריה הפסיכודינמית של פרויד תופסת את האדם כנתון בתוך רשת סבוכה של כוחות פנימיים וחיצוניים, הדוחפים ומושכים אותו בלא הרף. המודל שפיתח היה הראשון שהכיר בעובדה, שלפיה טבע האדם אינו תמיד רציונלי, וכי פעולות הן לפעמים תוצאה של מניעים לא מודעים. מאז ימיו של פרויד הובילו פסיכולוגים רבים את המודל הפסיכודינמי לכיוונים חדשים. פרויד עצמו שם דגש בַּילדוּת המוקדמת כשלב שבו מתעצבת האישיות.

תיאורטיקנים ניאו־פרוידיאניים הרחיבו את התיאוריה הפסיכודינמית, וכללו בה השפעות ואינטראקציות חברתיות המתרחשות במהלך כל שנות חייו של האדם. לרעיונות הפסיכודינמיים נודעה השפעה ניכרת על תחומים רבים בפסיכולוגיה כגון התפתחות הילד, חלימה, שיכחה, מוטיבציה לא מודעת, אישיות וטיפול פסיכואנליטי.

 

הגישה הביהביוריסטית:
חסידי הגישה הביהביוריסטית חותרים להבין כיצד גירויי סביבה ספציפיים שולטים בצורות התנהגות ספציפיות. בראש ובראשונה, הביהביוריסטים מנתחים את תנאי הסביבה המקדימים, המכשירים לאורגניזם את הקרקע להגיב או להימנע מתגובה. אחר־כך הם מתבוננים בתגובה ההתנהגותית מושאה העיקרי של החקירה ומנסים להבינה, לנבא אותה ולשלוט בה. לבסוף הם בוחנים את התוצאות הנצפות בעקבות התגובה.

החוקר ההתנהגותי עשוי להתעניין, לדוגמא, באופן שבו קנסות מדורגים על נהיגה במהירות מופרזת תוצאות הנהיגה המואצת משנים את הסבירות, שלפיה ינהגו נהגים בזהירות או במהירות שלוחת רסן .ג'ון ווטסון נחשב לאבי הגישה הביהביוריסטית. הוא טען, שהמחקר הפסיכולוגי צריך לחפש אחר החוקים השולטים בהתנהגות הנצפית, לא רק אצל האדם אלא בקרב כל המינים. ב"פ סקינר הוסיף את ניתוח תוצאות ההתנהגות ובכך הרחיב את מעגל ההשפעה של הביהביוריזם.

שני החוקרים הקפידו להגדיר במדויק את התופעה הנחקרת והציבו תקנים מחמירים לתקפותן של ראיות. לפי ווטסון וסקינר, התהליכים הבסיסיים שחקרו בקרב בעלי חיים ייצגו עקרונות כלליים הנכונים גם לבני אדם.הביהביוריזם הניב מורשת מעשית רבת ערך. הדגש שהביהביוריסטים שמו בצורך בניסויים קפדניים ובמשתנים מוגדרים היטב נתן את אותותיו ברוב תחומי הפסיכולוגיה. אף־על־פי שהביהביוריסטים ערכו את מרבית המחקר הבסיסי שלהם בבעלי חיים, היה אפשר ליישם את רוב עקרונות ההתנהגות על בעיות אנושיות.עקרונות ביהביוריסטיים הובילו לגישה הומנית יותר בחינוך ילדים באמצעות מתן חיזוק חיובי במקום עונש ולדרכי טיפול חדשות בהפרעות התנהגות ולקווים מנחים ליצירת קהילות אוטופיות לדוגמה.

הגישה ההומניסטית:
הגישה ההומניסטית צמחה בשנות החמישים של המאה הקודמת כחלופה לגישה הפסיכודינמית ולגישה הביהביוריסטית. לפי גישה זו, בני אדם אינם מונעים על־ידי כוחות חזקים, אינסטינקטיביים, כפי שהציעו פרויד וחסידיו; וכן אינם מופעלים על־ידי סביבתם כפי שהציעו הביהביוריסטים. בני אדם, על־פי גישה זו, הם יצורים פעילים, טובים מיסודם ובעלי יכולת בחירה. פסיכולוגים הומניסטים חוקרים התנהגות, אך לא באמצעות פירוקה, בניסויי מעבדה, למרכיביה, ליסודות ולמשתנים, אלא מתחקים אחר דפוסים בתולדות חייהם של בני אדם.

הגישה ההומניסטית מבוססת על ההנחה, שלפיה המשימה העיקרית של בני האדם היא השאיפה להתפתחות חיובית. קרל רוג'רס למשל, ציין, כי לבני אדם יש נטייה טבעית לצמיחה ולבריאות נפשית תהליך שתמיכה של הסביבה עוזרת לקיומו. אברהם מאסלו טבע את המושג מימוש עצמי, לציון הדחף הטמון בכל אדם למיצוי הפוטנציאל שלו במלואו. רוג'רס, מאסלו ועמיתיהם שאפו לעסוק באדם כהוויה שלמה ודגלו בגישה הוליסטית לפסיכולוגיה האנושית. הם האמינו, כי הבנה אמיתית דורשת ידע משולב על אודות נפש האדם, גופו והתנהגותו; וכן מודעוּת לכוחות החברתיים והתרבותיים הפועלים עליו.

הגישה ההומניסטית פורצת את גבולות הפסיכולוגיה ושואבת ידע חיוני מחֵקֶר הספרות, ההיסטוריה והאמנויות. באופן זה הפכה הפסיכולוגיה לתחום דעת שלם יותר. ההומניסטים מדמים את הגישה שלהם לשמרים, המסייעים לפסיכולוגיה לתפוח ולהתעלות מעל להתמקדותה בכוחות השליליים ובהיבטים החייתיים של טבע האדם. לנקודת המבט ההומניסטית הייתה השפעה מכרעת על התפתחותן של גישות חדשות בפסיכותרפיה.

הגישה הקוגניטיבית :
המהפכה הקוגניטיבית בפסיכולוגיה פרצה כקריאת תגר נוספת על מגבלות הגישה הביהביוריסטית. הנושא המרכזי של גישה זו הוא החשיבה האנושית וכל התהליכים הקשורים בידיעה: קשב, חשיבה, זכירה והבנה. על־פי הגישה הקוגניטיבית, בני־אדם פועלים מכיוון שהם חושבים, וחושבים משום שהם בני אדם; ורק הם, מכל המינים, מסוגלים לכך. על־פי המודל הקוגניטיבי, רק מקצת ההתנהגות ולא כולה, כפי שסברו הביהביוריסטים נקבעת על־ידי אירועי סביבה קודמים ותוצאות של התנהגות מן העבר. חלק בעל משמעות של התנהגות היחיד מתגלה כתוצר של דרכי חשיבה חדשות ולאו דווקא כתוצר של דרכים שכבר פעל על־פיהן בעבר.

היכולת לדמיין אפשרויות וחלופות שונות לחלוטין מאלה העומדות לפניהם, או שעמדו לפניהם בעבר, מאפשרת לאנשים לחתור לעתיד טוב יותר מן ההווה. היחיד אינו מגיב למציאות כפי שהיא בעולם החומרי האובייקטיבי, אלא כפי שהיא נתפסת במציאות הסובייקטיבית שלו, על המחשבות והדמיון שבה. מחשבות נתפסות בעיני פסיכולוגים קוגניטיבים כתוצאות של פעולות גלויות וכן כסיבות לפעולות אלה. תחושת החרטה שלכם בעקבות פגיעה בזולת היא דוגמה למחשבה שהיא בגדר תוצאה. ואולם, התנצלות על המעשה לאחר שחשתם חרטה היא דוגמה למחשבה שהיא סיבה להתנהגות.

פסיכולוגים קוגניטיבים חוקרים תהליכים מנטליים ברמה גבוהה יותר כמו תפיסה, זיכרון, שימוש בשפה, פתרון בעיות וקבלת החלטות ברמות שונות. הם עשויים לחקור את זרימת הדם במוח במהלך ביצוע משימות קוגניטיביות מסוגים שונים, את זיכרונותיו של סטודנט באשר לאירוע שהתרחש בילדות המוקדמת, או לחקור שינויים ביכולת הזכירה החלים במהלך החיים. בשל המיקוד בתהליכים המנטליים, חוקרים רבים רואים בגישה הקוגניטיבית את הגישה הדומיננטית כיום בפסיכולוגיה.

הגישה הביולוגית :
הגישה הביולוגית מאפיינת את הפסיכולוגים המחפשים את הסיבות להתנהגות בתפקוד הגנים, במוח, במערכת העצבים ובמערכת האנדוקרינית. תפקודו של אורגניזם מוגדר במונחים של מבנים פיזיקליים ותהליכים ביוכימיים בסיסיים. ההתנסויות וההתנהגויות מוסברות בעיקר כתוצאה של פעילויות חשמליות וכימיות, המתרחשות בתוך תאי העצב וביניהם. חוקרים, אנשי הגישה הביולוגית, יוצאים בדרך־כלל מנקודת הנחה, שלפיה אפשר להבין תופעות פסיכולוגיות וחברתיות במונחים של תהליכים ביוכימיים. גם את התופעות המורכבות ביותר אפשר להבין באמצעות פירוקן ליחידות קטנות וספציפיות יותר.

הם ירצו, למשל, לנסות ולהסביר כיצד אתם קוראים את מילות המשפט הזה בעזרת התהליכים הפיזיקליים המדויקים המתרחשים בתאי המוח שלכם. על־פי גישה זו, מבנים פיזיקליים ותהליכי תורשה הם הקובעים את ההתנהגות. ניסיון עשוי לגרום לשינוי בהתנהגות, כאשר הוא מחולל שינוי במבנים ובתהליכים הביולוגיים היסודיים האלה. חוקרים עשויים לשאול: אילו שינויים התרחשו במוח שלכם בזמן שלמדתם לקרוא? אם כן, משימתם של חוקרים פסיכו־ביולוגים היא להבין התנהגות ברמת הניתוח המדויקת ביותר.

חוקרים רבים המאמצים את הגישה הביולוגית תורמים לשדה הרב־תחומי של מדעי המוח ההתנהגותיים. מדע המוח הוא חקר תפקודי המוח; מדע המוח ההתנהגותי מנסה להבין את תהליכי המוח המונחים בבסיס התנהגויות כמו חישה, למידה ורגש. ההתקדמות שחלה בטכניקות הדמיית המוח הובילה לפריצת דרך דרמטית בתחום מדעי המוח הקוגניטיביים. מדעי המוח הקוגניטיביים מתמקדים במחקר רב־תחומי של אזורי המוח, האחראים על פונקציות קוגניטיביות גבוהות יותר כמו זיכרון ושפה. טכניקות של הדמיית המוח מאפשרות לגישה הביולוגית להקיף תחום רחב של הניסיון האנושי.

הגישה האבולוציונית :
הגישה האבולוציונית מנסה לחבר בין פסיכולוגיה בת זמננו לבין רעיון מרכזי במדעי החיים התיאוריה של צ'רלס דארווין על התפתחות המינים לפי עֶקרון הבְּררה הטבעית. הרעיון העומד מאחורי הבררה הטבעית הוא פשוט למדי: אורגניזמים המסתגלים טוב יותר לסביבתם נוטים לייצר צאצאים ולהעביר את הגֶנים שלהם לדורות הבאים ביתר הצלחה מאורגניזמים שיכולת ההסתגלות שלהם פחותה. במרוצת הדורות, המינים הולכים ומשתנים בכיוון של האורגניזמים היותר סתגלניים.

על־פי הגישה האבולוציונית בפסיכולוגיה, היכולות המנטליות שלנו התפתחו במהלך מיליוני שנים כדי לשרת מטרות הסתגלות ספציפיות, ממש כפי שקרה ליכולות הפיזיות.חוקרי הפסיכולוגיה האבולוציונית מעמידים במרכז מחקרם את תנאי הסביבה שבהם התפתח מוח האדם. %99 מתקופת התפתחות האבולוציה היו בני האדם ציידים־לקטים, שחיו בקבוצות קטנות בעידן הפלייסטוקן תקופה שהחלה לפני כ־2 מיליוני שנים ונמשכה עד לפני כ־10,000 שנה.

הפסיכולוגיה האבולוציונית עושה שימוש במסגרת התיאורטית הרחבה של הביולוגיה האבולוציונית, כדי לזהות את בעיות ההסתגלות המרכזיות שעמדו בפני האדם הקדמון: להתרחק מטורפים ומטפילים, ללקט מזון ולקיים בו סחר חליפין, למצוא בני זוג ולהחזיק בהם ולגדל צאצאים בריאים. לאחר שזיהו את בעיות ההסתגלות שאבותינו הקדמונים התמודדו עמן, מנסים הפסיכולוגים, אנשי הגישה האבולוציונית, להקיש מהן על המנגנונים המנטליים ומנגנוני ההסתגלות הפסיכולוגית שהתפתחו כדי לפתור בעיות אלה. הגישה האבולוציונית שונה מן הגישות האחרות באופן עקרוני, בהתמקדה, בעיקר, בתהליך האבולוציה הארוך והממושך, ובהצביעה עליו כעל העיקרון המרכזי להסבר תופעות. לדוגמה, לפי פסיכולוגים של הגישה האבולוציונית, תפקידי המגדר השונים שלקחו עליהם גברים ונשים הם תולדה של האבולוציה ולא תוצר של לחצים חברתיים בני זמננו. מאחר שפסיכולוגים אלה אינם יכולים לערוך ניסויים שבהם משנים את מהלך האבולוציה, עליהם להיות יצירתיים במיוחד כדי לספק ראיות התומכות בתיאוריות שלהם.

הגישה החברתית־תרבותית :
פסיכולוגים אנשי הגישה החברתית־תרבותית עורכים מחקרים על הבדלים בין־תרבותיים בסיבות להתנהגות ובתוצאותיה. הגישה החברתית־תרבותית היא תשובה של ממש לביקורת שנמתחה על המחקר הפסיכולוגי, שלפיה הוא הושתת, כמעט תמיד, על התפיסה המערבית של טבע האדם, ואוכלוסיית הנבדקים שלו הורכבה רק מאמריקנים לבנים אנשי המעמד הבינוני מחקר ראוי יותר על כוחות התרבות יכול, לדוגמה, לערוך השוואה בין קבוצות החיות באותה מסגרת לאומית. למשל, חוקרים יכולים להשוות בין שכיחותן של הפרעות אכילה בקרב בני נוער לבנים לבין שכיחותן בקרב בני נוער אפרו־אמריקנים בארצות־הברית אפשר גם להעריך את כוחה של התרבות במחקר בין־תרבותי, דוגמת השוואה בין שיפוט מוסרי בארצות־הברית לבין שיפוט מוסרי בהודו

פסיכולוגים בין־תרבותיים רוצים לקבוע האם התיאוריות שפיתחו חוקרים חלות על כל בני האדם או שמא רק על אוכלוסיות מסוימות ומצומצמות.את הגישה הבין־תרבותית אפשר להחיל כמעט על כל נושא מחקר בפסיכולוגיה: האם התרבות משפיעה על הדרך שבה אנו תופסים את העולם? האם השפות שאנו מדברים משפיעות על הדרך שבה אנו חווים את העולם? כיצד משפיעה התרבות על הדרך שבה מתפתחים ילדים מילדות לבגרות? כיצד מעצבות עמדות תרבותיות את חוויית הזִקנה? כיצד משפיעה התרבות על תחושת העצמי שלנו? האם התרבות משפיעה על האפשרות שלפיה ינהג היחיד בדרך מסוימת?

פהאם התרבות משפיעה על הדרך שבה אנו מבטאים רגשות? האם התרבות משפיעה על שיעור ההפרעות הפסיכולוגיות שמהן סובלים בני אדם?
באמצעות הצגת השאלות שלעיל, התעמתה הגישה החברתית־תרבותית, לא אחת, עם מסקנות שגישות אחרות הגיעו אליהן. חוקרים אחדים טענו, למשל, כי אי־אפשר ליישם חלקים ניכרים מן התיאוריות הפסיכודינמיות של פרויד על תרבויות השונות במהותן מזו של וינה. ספקות על מידת האוניברסליות של התיאוריות של פרויד התעוררו כבר ב־1927, עם הביקורת החריפה שמתח האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי על מרכזיותו של האב במשפחה, על־פי התיאוריה של פרויד.

הוא תיאר את דרכי התנהלותה של משפחה באיי טרובריאנד בגינאה החדשה, שבה הסמכות במשפחה הייתה בידי האם דווקא ולא בידי האב. ואכן, על־פי הגישה החברתית־תרבותית, מקצת הטענות האוניברסליות של הגישה הפסיכודינמית אינן נכונות. הגישה החברתית־תרבותית מציבה אתגר בפני הנטייה לעשות הכללות בקשר להתנהגות האנושית, נטייה המתעלמת מן השונוּת בין התרבויות ומן העושר שלהן.

 

השוואה בין גישות:התמקדות בתוקפנות

שבע הגישות נבדלות ביניהן במערכת ההנחות שעליה מושתתת כל אחת מהן, וכל גישה מובילה לדרך שונה בחיפוש אחר תשובות על השאלות בנושא ההתנהגות. כל הגישות שציינו לעיל ניסו להבין את טיבן של התוקפנות ושל האלימות. ולכן, לדוגמה, נשווה בקצרה בין האופנים השונים שבהם עשויים פסיכולוגים המשתמשים במודלים של גישות אלה להשיב על השאלה: מדוע אנשים מתנהגים בתוקפנות? נציג להלן דוגמאות, שימחישו את סוג הטענות שיטענו חוקרי כל אחת מן הגישות, ואילו ניסויים הם עשויים לערוך.

פסיכולוגים אנשי הגישה הפסיכודינמית:

יראו בתוקפנות תגובה של תסכול, שמקורו בהצבת מכשולים בפני הנאה, שגרמה, למשל, סמכות לא מוצדקת. הם יראו בתוקפנות העתקה של העוינות, שהבוגר חש לראשונה כלפי הוריו בהיותו ילד.

פסיכולוגים אנשי הגישה הביהביוריסטית:

יזהו חיזוק של תגובות תוקפניות קודמות, דוגמת תשומת־לב יתרה המוענקת לילד המכה את חבריו לכיתה או את אחיו ואחיותיו. הם יטענו, כי ילדים להורים מתעללים לומדים מהם להיות בעצמם הורים מתעללים.

פסיכולוגים אנשי הגישה ההומניסטית:

יחפשו אחר ערכים אישיים ותנאים חברתיים, שבהם במקום חוויות משותפות של התפתחות וצמיחה נוצרות השקפות מגבילות ותוקפניות.

פסיכולוגים אנשי הגישה הקוגניטיבית:

יחקרו את מחשבות העוינות והפנטזיות שאנשים חווים בזמן שהם עדים לפעולות אלימות, וישימו לב לדימויים תוקפניים ולכוונות של פגיעה בזולת. הם יבחנו את השפעת האלימות בסרטי קולנוע ווידיאו, על עמדות בנושאים כמו בקרה על החזקת כלי נשק, ומלחמה.

פסיכולוגים אנשי הגישה הביולוגית:י

חקרו את תפקידן של מערכות ספציפיות במוח בהתנהגות תוקפנית, באמצעות גירוי אזורים שונים במוח ותיעוד כל תגובה הרסנית שהגירוי עלול לעורר. כמו כן, הם יחקרו את מוחם של רוצחים סדרתיים כדי לגלות חריגויות; יבחנו את הקשר בין תוקפנות של נשים לבין שלבי המחזור החודשי.

פסיכולוגים אנשי הגישה האבולוציונית:

ישקלו באילו תנאים היה האדם הקדמון מסגל לעצמו התנהגות תוקפנית אדפטיבית. הם יזהו מנגנונים פסיכולוגיים, שהיו יכולים לחולל, באופן סלקטיבי, התנהגות תוקפנית בתנאים אלה

.
פסיכולוגים אנשי הגישה החברתית־תרבותית:

יבחנו כיצד בני תרבויות שונות מבטאים תוקפנות וכיצד הם מפרשים אותה. הם יזהו כיצד כוחות תרבות משפיעים על הסבירות, שלפיה תתבצע תוקפנות מסוג כלשהו.