"הילדה של שתיהן": משפט שלמה של המאה ה-21 -סוף פסוק

במה שנראה כמשפט שלמה גרסת 2025, הביא השבוע בית המשפט העליון את סיומה של אחת מפרשיות הרפואה והמשפט המטלטלות ביותר שידעה המדינה: פרשת החלפת העוברים בבית החולים אסותא, שבמרכזה ילדה אחת ס', תינוקת בת שנתיים וחצי הפכה לסמל חי לשאלה הכואבת: מיהי האם האמיתית?

בהכרעת רוב של ארבעה שופטים מול אחת, נקבע כי ס' תמשיך לחיות עם האם שילדה אותה ובן זוגה ההורים המגדלים ואילו ההורים הגנטיים, שמהם נלקחה בטעות ביצית מופרית והוחזרה לרחמה של אישה אחרת, יזכו בזכות חוקית לקשר רציף עמה, אך לא יירשמו כהוריה המשפטיים.

התחלה של טעות והחלטה שהצילה חיים
הפרשה החלה לפני שלוש שנים, בטעות אנוש חמורה באחת ממרפאות הפריון של אסותא ראשון לציון, כאשר הוחזרה לאישה עובר שאינו שלה. בדיקה גנטית שנעשתה בעקבות מום לבבי שזוהה בעוברית במהלך ההיריון, חשפה את גודל המחדל: האם ההרה אינה נושאת כל קשר ביולוגי לעובר שבבטנה.

ההורים הביולוגיים, שביציתם הופרתה בטיפולי פוריות, התבשרו כי ילדתם שוכנת ברחם של אישה אחרת. המלצות רפואיות להפסקת ההיריון בשל הסיכון הבריאותי לאם ולילד נדחו על ידה, והיא עברה הליך רפואי מסוכן צנתור תוך-רחמי בניסיון להציל את חיי התינוקת.

הקרב המשפטי: רגשות, גנטיקה וחיים
מהרגע שנולדה ס', החלה סערת רגשות שהתגלגלה אל בתי המשפט. מצד אחד ההורים הגנטיים, שליוו כל שלב במאבק להחזיר אליהם את בתם הביולוגית. מצד שני האישה שנשאה את הילדה ברחמה, ילדה אותה וגידלה אותה מיום היוולדה בטענה כי היא אימה, לא רק פיזית, אלא נפשית ומשפטית.

חוות הדעת של גורמי הרווחה, תסקירי האפוטרופוסים והצוותים הרפואיים, כולם הצביעו על קשר עמוק ויציב בין ס' לבין ההורים המגדלים, ובמיוחד לאם היולדת. "הפרדה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך", נכתב בדו"ח מקצועי, והודגש כי עבור הקטינה, האם שילדה אותה היא האם היחידה שהיא מכירה.

הרכב העליון: הכרעה בין צדק ביולוגי לבין טובת הילדה
בפסק הדין הסופי, ניסחו שופטי העליון ובראשם השופטת יעל וילנר את אחד מהמסמכים המשפטיים הרגישים והמורכבים שנכתבו בשנים האחרונות. השופטת וילנר קבעה: "במקרה של תחרות בין זיקת הורות גנטית לזיקה פיזיולוגית, יש להעדיף את האם היולדת, במיוחד לאור המסירות שלה, הסכנה שחוותה במהלך ההיריון, והקשר העמוק שנוצר".

השופטת דפנה ברק-ארז נותרה בדעת מיעוט. היא התריעה מפני דחיקת זכויותיהם של ההורים הגנטיים והזהירה מהשלכות רוחב של המקרה, אותו כינתה "תאונה משפטית שאין לה אח ורע".

השופט יחיאל כשר, שחבר לעמדת הרוב, ניסח זאת בפשטות: "אי אפשר להשוות בין כאבם של הורים שתרמו חומר גנטי, לבין כאבה של אישה שנשאה ברחמה את הילד וילדה אותו, תוך סכנת חיים, וגידלה אותו מאז".

עתיד הילדה והכנסת המחוקק
למרות דחיית בקשת ההורים הגנטיים להירשם כהוריה המשפטיים, הדגישו השופטים כי יש לשמר נוכחות פעילה שלהם בחיי הילדה, בתקווה שמתכונת הקשר תתפתח למערכת יחסים משמעותית.

במילים מרגשות סיימה השופטת וילנר את פסק דינה: "אני מאחלת לקטינה חיים מאושרים, בריאות ועתיד שבו תוכל להכיר את סיפור חייה בתבונה וברגישות". לצד זאת, קראה למחוקק להסדיר בחוק את סוגיית ההורות המשפטית על כל מורכבותה.

משפט שלמה גרסת 2025
הפרשה כולה, על מרכיביה הטראגיים, ההקרבה האנושית וההכרעה המשפטית, מהדהדת את הסיפור התנ"כי של שתי הנשים שטענו לאימהות על ילד אחד. גם כאן ביקש בית המשפט לא לפסוק רק על פי הזיקה הגנטית, אלא לראות את טובת הילד, ולבחון מי מוכנה לוותר, מי סיכנה את חייה, ומי הילד מכיר כאמו.

בעידן בו רפואה מתקדמת מביאה עימה סוגיות משפטיות חסרות תקדים המקרה הזה צפוי להיות אבן דרך בפסיקה הישראלית, ולהשפיע על הדרך שבה נבחנות שאלות של הורות, ביולוגיה ומשפחה בשנים הקרובות