רפורמה משפטית על פי התורה

פרשת השבוע שלנו פותחת בציווי להקים מערכת משפט יהודית: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ."

שואל האלשיך הקדוש:

אנחנו יודעים שכל מילה בתורה היא מדודה ושקולה, ואם כך, נעבור על הפסוק הראשון ונסמןם כמה מילים שלא מובן מדוע נכתבו: 'בכל שעריך', 'לשבטיך', 'משפט צדק'. והנה הפסוק המצומצם שיכול היה להיכתב: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ [בארץ] אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם"… מדוע כל האריכות המיותרת הזו?

הפסוק הבא גם לא מובן: מוזכרים בו שלשה איסורים. איסור הטית משפט, איסור לקיחת שוחד, ואיסור הכרת פנים במשפט. והנה, בעוד שלקיחת שוחד והטית דין הם איסורים חמורים, איסור הכרת פנים חמור פחות. ועל פי זה צריכים להבין מדוע התורה סידרה את זה כך שהאיסור הפחות חמור ישב בין שני איסורים חמורים? לפי איזה סדר זה מסודר? לא מהקל לחמור ולא מהחמור לקל…

ולגבי לקיחת שוחד, התורה אומרת שהשוחד "יסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם". ובכן, מה גורם לקיחת שוחד? שהדיין מסתכל רק על מי שנתן לו את השוחד וכל מה שהוא אומר לו יישמע לו נכון וצודק. מדוע התורה קוראת לזה "דברי צדיקים"? ההיפך הוא הנכון, זה מסלף את דברי הרשעים, אותם שנתנו את השוחד…

מסביר האלשיך הקדוש:

שלשת הפסוקים הללו פונים כל אחד לבעל תפקיד אחר.

הפסוק הראשון מדבר אל אלה שממנים את הדיינים ("הועדה לבחירת שופטים" בלע"ז).

שהרי מי ממנה את הדיינים, אלה גדולי ישראל ומנהיגיו. והנה, ייתכן מצב בו הרב שמינה את הדיין, ייתבע לדין ע"י מישהו אחר, והדין יהיה אצל אותו הדיין. הרב הנ"ל יוכל לומר לדיין זכור מי מינה אותך ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות… ותפטרני מן הדין…

על זה אומרת התורה הקדושה: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ, לך דייקא, שתבין שהדיין הזה יכול לשפוט גם אותך כמו שהוא יכול לשפוט את העם.

וכדי שלא יווצר מצב בו בית המשפט יהיה מנותק מהעם, במגדל שן במקום יוקרתי ומבודד, והדיינים לא יכירו ולא ידעו את איזה עם הם שופטים ודנים, מצווה התורה שבתי המשפט יהיו מפוזרים "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ" בנחלת כל שבט ושבט יהיה בית דין, ואפילו בכל עיר ועיר.

אלא שעכשיו, יכולה להיווצר בעיה אחרת. נניח ומגיעים לבית הדין של שבט זבולון, שני בעלי דינים. אחד משבט זבולון והשני משבט יהודה. הדיין מטבע הדברים יכול להרגיש קירבה אל בעל הדין מהשבט שלו, ואולי יטה את הדין לכיוונו. על זה מצווה התורה "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם " שהשופט לא יסתכל מאיזה שבט הגיעו בעלי הדין, אלא מאיזה עם הם הגיעו, וכולנו בני איש אחד נחנו וממילא יהיה המשפט "מִשְׁפַּט צֶדֶק". עד כאן הפסוק הראשון.

הפסוק השני מדבר אל הדיינים עצמם, אלה שכבר נבחרו להיות דיינים, והציווי עבורם הוא "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם". ונסביר:

כאשר בעלי הדינים הגיעו לבית הדין, והדין מתחיל, הקב"ה נמצא ביחד עם הדיינים. והמשימה של הדיינים היא לכוון לאמיתה של תורה, להוציא דין ישר על פי משפטי התורה. מבחינה מסויימת אפשר אפילו לומר, שהדין למעלה מוכן, אלא שאין לו תוקף עד שלא פוסקים כך למטה בארץ. ולכן, הדיין צריך "לקלוע" אל הדין והמשפט האמיתי, ולא להטות לימין או לשמאל, וזהו "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט" תפסוק את הדין הישר.

ממשיכה התורה ואומרת, אם אתה הדיין היית זוכר תמיד שהקב"ה מעליך, לא היה חשש שתטה משפט. אבל אתה בן אדם, ואתה מסתכל על מה שאתה רואה "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ופיזית מי נמצא מולך? אלו פני בעלי הדין שבאו לדון. אומרת התורה לדיין "לֹא תַכִּיר פָּנִים" אל תכיר את הפנים שלהם, אלא תכיר את מי שאין לו פנים, שהוא הקב"ה, וממילא יצא הדין ישר.

וממילא מזה גם תדע ש"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד". ואם תאמר, אני אקח ועדיין אצליח לפסוק דין ישר וצודק, אומרת התורה אין מצב! כי יש כאן 2 בעיות שהם חוק טבע. ברגע שמישהו נותן שוחד, אתה המקבל נאמר עליך "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", ועליו על נותן השוחד נאמר "וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" כלומר אותו אחד שנתן את השוחד בטוח שהוא צדיק!! ולכן הוא יסלף את דברי עצמו כדי להסביר כמה הוא צדיק וצריך לצאת זכאי בדין…

והפסוק השלישי מדבר על בעלי הדין: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ". אתם תחפשו בית דין, והנה נקרה בדרככם בית דין צדק. עדיין אל תיכנסו! אלא תבדקו האם הוא בית הדין הכי טוב והכי צדיק או שיש טוב ממנו, וזהו "צדק צדק" תבדקו מי בית הדין הצדיק שבתוך הצדיקים, ועל ידי זה – –

"וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ". כדי להעביר דבר למישהו, שלא על ידי מכירה, יש 2 דרכים. או נתינת מתנה, או ירושה. ההבדל הוא שמתנה יכולה להיות על תנאי, את המתנה אפשר להחזיר. אבל ירושה זה לנצח. אומר הקב"ה לעם ישראל, אני נותן לכם את הארץ, אבל אם תקימו בה בתי דינים ומערכת משפט של אנשים צדיקים ההולכים לפי התורה אתם תזכו שהארץ תהיה שלכם בירושה נצחית אמן כן יהי רצון.

שבת שלום ומבורך!

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור : 38930490

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל