פרשת חוקת: מדוע באמת משה לא דיבר אל הסלע אלא היכה אותו?

בפרשת השבוע שלנו אנחנו לומדים על כך שלאחר שמרים נפטרה לא היה לעם מים לשתות, והם צעקו אל משה. הקב"ה מצווה את משה שיוציא מים מהסלע באמצעות דיבורו בלבד, אך למרות זאת משה מכה בסלע כדי להוציא ממנו מים, ומיד לאחר מכן הקב"ה אומר למשה ולאהרן "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

כל המפרשים תמהים על זה. הכיצד משה רבינו עליו השלום, רבן של כל הנביאים, שינה מדברי הקב"ה. גם האלשיך הקדוש שואל שאלה זו, אך כדי להבין את המהלך כולו מוסיף רבינו להקשות עוד בפרשתנו.

חז"ל אומרים על הפסוק "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע" שנעשה נס של "מועט המחזיק את המרובה" וכל עם ישראל עמדו והתכנסו בארבע אמות שלפני הסלע, וצריך ביאור הרי אנחנו יודעים שהקב"ה לא עושה ניסים לחינם, ומפני מה נעשה להם נס שכזה?

מיד לאחר מכן משה אומר לעם ישראל משפט שנראה על פניו מאוד מוזר "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם". מדוע משה מכנה את עמ"י בכינוי כזה "המורים"? ובכלל, בשביל מה להגיד את המשפט הזה?

מסביר האלשיך הקדוש:

בתחילה, כאשר עמ"י ביקשו מים מהקב"ה, הקב"ה אמר למשה לאיזה סלע ללכת, ושם יהיה הנס: משה ידבר עם הסלע והסלע יתן את מימיו. המטרה של זה הייתה כדי ללמד את עם ישראל אמונה בהשם ובצדיק.

והנה, אם יעמדו כל עם ישראל יחד בצורה טבעית, אזי רק כמה עשרות אנשים יראו בעיניהם את משה מדבר עם הסלע והסלע נותן מימיו, ואילו שאר העם ישמעו מפי הרואים, וזה, כידוע, פתח לתקלות, כי יכולים המפקפקים לומר שמשה רבינו סיכם עם אותם עשרות אנשים שלפניו שיגידו שהוא דיבר אל הסלע.

לכן הקב"ה אומר למשה, תקהיל את כל העם אל הסלע, ואני אעשה להם נס שאותם הארבע אמות של לפני הסלע יכילו את כל עם ישראל כולו, וכולם יהיו עדים "גוף ראשון" לנס הגלוי.

אלא שכאן הייתה תפנית בעלילה: כאשר משה קרא לכל עם ישראל, ואמר להם להתכנס יחד ליד הסלע הנ"ל, החלו ליצני הדור אומרים, מה היה המקצוע של משה לפני שהוא הגיע למצרים? רועה צאן. אז הוא היה הרבה שנים במדבר, והוא יודע ומכיר איפה נמצאים אפיקי מים עלומים, ולפי הסימנים שרק הוא מכיר הוא גילה שמתחת לסלע הזה יש נביעה שתיכף תתפרץ… וזה לא באמת נס שהוא הולך לעשות. ואז התחילו להסתובב ליד הסלע כל מיני "ליצני הדור" והצביעו על סלעים אחרים ואמרו למשה "למה שלא תוציא לנו מים מכאן? או מכאן? או מהסלע ההוא? או מהסלע הזה?"

עד שמשה השתיק אותם ואמר להם "שמעו נא המורים" אתם שמורים באצבע שלכם לכל הסלעים וציווה על כולם להתכנס ליד הסלע. "המן הסלע הזה" דווקא.

עכשיו כל עם ישראל מכונסים באותם ארבע אמות של הסלע, אבל משה מתלבט ואומר, הרי הקב"ה ציווה אותי לדבר אל הסלע קודם שחטאו עם ישראל בזלזול שלהם. ואולי קודם שחטאו באמת הייתה להם זכות כזו שיהיה להם נס כזה שרק על ידי הדיבור שלי יהיה להם מים.

אבל עכשיו לאחר שחטאו וזלזלו ועשו ליצנות והצביעו על כל מיני סלעים אחרים אולי עכשיו כבר לא יהיה להם נס כל כך גדול שרק ע"י דיבור יצאו מים מהסלע. ואם אני עכשיו אדבר בכל זאת אל הסלע, אולי הוא לא יתן את מימיו כי אין להם כבר זכות, ואז אדרבה תתחזק טענת הכופרים והליצנים!!

לכן אומר משה יש לי ביד את המטה שעליו חקוק שם המפורש ופה אין חשש שזה "לא יעבוד" ולכן הוא מכה בסלע, ואכן יוצאים מים.

עכשיו תחזיקו חזק:

אם כך, שואל האלשיך הקדוש, מה התביעה על משה רבינו? הרי זה שהוא שינה מציווי השם, זה בגלל שהוא חשש על כבודו של השם שלא יתחלל ח"ו, והוא צריך לקבל על זה שכר ולא עונש!!

עונה על זה האלשיך הקדוש… התביעה על משה רבינו הייתה, למה חשבת שאם יהודי חטא, לא מגיע לו נס? גם אחרי שהם חטאו, עדיין מדובר בעם ישראל ועדיין הם יכולים וראויים שייעשה להם נס [ואכן נעשה להם נס בהתכנסות כולם לארבע אמות] ואם כך היה לך להניח שבוודאי אעשה להם נס שבדיבורך בלבד יצאו המים…

שבת שלום ומבורך!

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור 38516135

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל