פסח חג החירות?

איני בא במאמר זה לגלות דברים חבויים אשר לא ידעתם או לגלות נסתרות כאלו ואחרות, אך לעיתים אנו במרוץ החיים ואיננו שמים לב לדברים הדורשים התייחסות אמיתית, וכאשר נעצור למספר רגעים נגלה עולם חדש אשר הוא בהישג ידינו.

אנו נמצאים כרגע בשיא ההכנות לחג הפסח, חג שבו גם החשש הקל כאבק הופך לחמץ ונשות ישראל מנקות ומקרצפות לבל יראה ובל ימצא, וכל זאת כהכנה לחג אשר מסמל את יציאת מצרים סוף השעבוד של עם ישראל. אך מה עם הדברים האמיתיים אשר צריכים בירור וביעור?

הבה נעצור לרגע קט ונחשוב על שעבוד עם ישראל במצרים ונעלה מספר תהיות,

 מצד אחד עם ישראל שלכאורה הסכים לשעבוד מדוע עם כה גדול לא היה יכול להתנגד לשעבוד אכזרי שכזה? לאורך ההיסטוריה אנו יודעים ועדים לסיפורי גבורה רבים, אם כן מה נשתנה בתקופת עמ"י במצרים?

מצד שני נחפש תשובה על הצלחתו של פרעה לשעבד עם כה גדול כיצד הצליח בזאת?

והתשובה לשתי השאלות טמונה בדברים המובאים להלן ועולים בקנה אחד כפתור ופרח.

רבים שאינם מתעמקים בדמותו של פרעה ממהרים לומר כי הנו מלך נבער ואולי תימהוני שאמר משפטים תמוהים "לי יאורי ואני עשיתיני" וכו' אך לא כך פני הדברים, פרעה מלך פיקח היה, אסטרטג ממעלה ראשונה.

מפליא? בואו נתבונן יחד…

נביט במהלך שבונה פרעה – תחילה בתחילת השעבוד, היה פרעה מדבר עם עמ"י בפה רך, היה משלם להם בעבור עבודתם ואף היה עובד איתם ומסייעם בבניה, אך ככל שעובר הזמן פרעה מכביד את עולו על העם, גם ימים קשים הגיעו אשר בהם פרעה נוגש ורודה בעם להגביר את עבודתם ושלא יחסר מעבודתם דבר,

ספרו נא לי כיצד חל מהפך שכזה? כיצד נהפך העם משכירים לעבדים של ממש?

 

נפתח יחד את חומש שמות העוסק בעניין השעבוד ונתבונן בשני עניינים הצריכים הבנה,

חומש שמות פרק ה' פסוק ט' פרעה אומר "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר" תמהני האם אותו פרעה שרדה באכזריות רבה בעמ"י וטבח תינוקות ורחץ בדמם נחה עליו לפתע רוח פיוטית? מה משמעות המילים תכבידו את העבודה על העם ולא ישעו בדברי שקר?

אלא נדע שאין זו רוח פיוטית שנחה על פרעה או דברי מליצה, זוהי התכנית והראיה של פרעה. כשפרעה רואה שיש לעם זמן להיות עסוקים בדברים אחרים, כשיש לעם זמן לדיבורים, כנראה שהם לא מספיק טרודים בעבודה ובשעבוד.

ואקשה עוד מדוע מספרת התורה בהרחבה את כל המתרחש בשעבוד ואת הדו שיח עם אותו רשע? השרישו בנו מילדותינו כי אין ואפילו קוצו של יו"ד מיותר בתורה, ומה איפה הסיבה לתיאור הנ"ל בהרחבה?

אלא האמת היא שפרעה לרעה התכוון ואף נענש על כך הוא ועמו, ויתכן כי מעצם מעשיו לא היה הוא ראוי לכל הפירוט בתורה, אך מה שכתבה התורה אין זה אלא שאנו נלמד ונחכים לדורות הבאים, אנו למדים ממעשיו עד לזמננו אנו כלל גדול בעבודת ה'.

נתבונן במה שכתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים בפרק ב' וזה לשונו "ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכון שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת, כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה"

לפני סיכום כל הדברים נביא שאלה נוספת בשם ספר שיחות התחזקות להרצ"מ זילברברג:

באותו הפרק בפסוק ז' אומר פרעה "לא תאסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום" לפי פשט הדברים הכוונה היא לא תוסיפו לתת לעם תבן, אך אם כך היא כוונת הכתוב, מדוע התורה כתבה תוסיפו עם האות א' "תאסיפון" ולא "תוסיפון"?

ומתרץ: רמזה לנו התורה בצורה זו כי המילה "תאסיפון" היא מלשון אסיפת אנשים, וכי עמ"י היו נאספים יחד בכל יום שבת ודנים כיצד אפשר להתמודד עם גזירות השעבוד, וכשפרעה ראה זאת הבין כי הפנאי שיש לעם הוא הנותן להם זמן להתבונן, מייד אסר זאת באומרו "לא תאסיפון לתת להם תבן" היינו "לא תתאספו" כי האסיפה נותנת להם תבונה.

 

ולאחר הדברים האלו ראה הפלא ופלא כיצד שזורים כל הדברים ועולים יחד נפלא,

שאלנו בתחילה כיצד עמ"י הסכים לשעבוד, וכיצד פרעה הצליח בזאת , אלא התשובה היא:

בעומק הדברים עם ישראל לא הסכים בפועל לשעבוד במצריים, אך לאורך כל הדרך פרעה ידע כי לעם ישראל קיימת מעלה מיוחדת והיא ההתבוננות, וכי אם עם ישראל יחשבו ויתבוננו במצבם ממילא יסיקו מכך מסקנות וימצאו תחבולות להימלט מהשעבוד ופרעה לא יוכל להם, לכן פרעה טווה מהלך שלם שתחילתו בשעבוד בפה רך ולאחר מכן לוחץ את עם ישראל ומכביד את עולו עד שנוצר מצב בו לא יוכלו לעצור ולחשוב על מצבם.

וכן עולה מספר שיחות התחזקות שפרעה רואה כי עמ"י מתחכמים לו על ידי ההתבוננות במהלך האסיפות עם זקני העם, תיכף מיד מונע אותן, כי השכיל הרשע להבין כי יש להם כח רב בזאת ההתבוננות.

ועל פי דברי הרמח"ל שהובאו לעיל תתורץ השאלה מדוע בחרה התורה להרחיב בתיאור השעבוד, הרי לכאורה תיאור מיותר הוא?

אלא כפי שכתב הרמח"ל כך היא עצת היצר הרע ובערמה מכביד על לב האדם עד שאין לו פנאי לעצור ולהתבונן, הרי לכל אדם יש את האמת הפנימית שלו וברגע שיעצור באמת להתבונן ודאי שישנה את דרכו, ואלו הם דברים מוחשיים ומעשים שבכל יום, מטרת היצר הינה להקהות את חושינו ולסמא את עיננו, וכל האמצעיים כשרים לו לכך, וברוב הפעמים כל זאת במסווה תמים של טרדות החיים והשגרה וכולי האי בשביל שלא נתפנה להתבונן בחיינו.

 

ולאחר יישובים אלו אכן הכל יציב ונכון, אך כיצד זה נוגע לחיינו? איזו תועלת נפיק מהאמור לעיל?

 

הלכה למעשה בקצרה:

נתחיל להשתמש בכח ההתבוננות, ונברר תחילה כל אדם על עצמו ועם עצמו, במישור הרוחני וכן הגשמי: מהו מצבי כיום? מהן מטרותיי בחיים? האם הפעולות שאני נוקט היום מובילות למטרות שהצבתי לעצמי? וכו'

לאחר מכן נביט סביבנו במעגל הקרוב אלינו על המשפחה והילדים הבעל / האשה, ונשאל שאלות דומות.

נקבע בכל יום זמן קצר, קצוב וקבוע בו אנו מתבוננים היטב ושואלים את עצמנו שאלות משמעותיות, מפיקים לקחים ומיישמים.

יהי רצון שנזכה לחירות אמיתית, חג כשר ושמח !