כיצד מראה יהודי שהוא אוהב את השם? כשמשקיע בתפילה

'כשהוא עסוק במסחר, אזי היצר הרע אינו להוט כל כך שידבר דברים בטלים – דווקא בשעת התפילה, דווקא אז הוא להוט לדבר': מערכת ארגון 'לחלוחית גאולתית' מגישה שני קטעי שיחות של הרבי מלך המשיח, עד כמה אצל חסידי חב"ד צריכה להיות מושתת עבודת השם בתפילה כהקדמה לכל היום, ועל גודל חומרתם של דברים בטלים בשעת התפילה • למה ההשקעה בעבודת התפילה נוגעת לאהבת ישראל? מדוע היצר הרע כל כך להוט שהאדם ידבר דווקא בתפילה? ומהי העצה לא לדבר בתפילה? • לקריאה

•••

• הקדמת עבודת התפילה נוגעת לאהבת ישראל

'מיד עם היסוד, הורה נשיא דורנו את היסודות הרוחניים עליהם צריך כפר חב"ד (וכן נחלת הר חב"ד) להיות מושתת, עליהם יהיה מושתת ועליהם הנו מושתת. יסודות אלו יהיו תפקידם של התושבים, שיפיצו אותם בכל ארץ הקודש, 'וממנו אורה יוצאה' – משם יתפשט הדבר בכל הארצות כולם.

היסודות הם: לכל לראש, כמובן כשמו של 'כפר חב"ד' – לימוד פנימיות התורה, נשמת התורה, חב"ד דתורה, וזאת, כמובן, יחד עם לימוד נגלה דתורה, וזה דורש גם, כמבואר בכמה מקומות, את הקדמת עבודת התפילה. שכל זה נוגע ל'ואהבת לרעך כמוך': כיצד מראה יהודי שהוא אוהב את ה' – לכל לראש על ידי שהוא עובד את ה' בתפילה; לאחר מכן על ידי לימוד תורתו שהיא חכמתו ורצונו של ה'; והלימוד מביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור בחיי היום יום'.

מ'יחידות כללית' כ"ו תשרי תשד"מ, לתושבי כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד.

• היצר הרע מבלבל דווקא בעת התפילה

'כי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם בארצכם וגו": לכאורה, כיצד יכול גוי לשלוט על יהודי ולהיות 'צורר אתכם'? אין זאת אלא מכיון שאצל היהודי עצמו יש 'א-ל זר אשר בקרבך', והוא צר הצורר בארצכם – בה'ארץ ישראל' של כל יהודי, שזהו בזמן התפילה, שדווקא אז הוא מדבר דברים בטלים. ומכיון שאין מתאים לו לדבר לבד, הרי הוא משתדל שהזולת גם ידבר, ואם הוא מתבייש לדבר דברים בטלים, אזי הוא חושב מחשבות זרות, וכל זה הוא 'בארצכם' – כשהוא לפני ה'.

דלכאורה, הרי יש לו את משך כל היום בשביל לדבר דברים בטלים, ואם אין לו זמן, הרי הוא יכול להוריד כמה דקות מהזמן שהוא עוסק במסחר, או מהזמן שהוא קורא עיתונים.. אבל לא בשעת התפילה דווקא. דווקא כאשר הוא נמצא 'בארצכם' – כשהשליח צבור עומד ומתפלל, ו'דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים וכו", דווקא אז בא הצר הצורר. כי כשהוא עסוק במסחר, אזי היצר הרע אינו להוט כל כך שידבר דברים בטלים, דווקא בשעת התפילה, כשהוא 'בארצכם', דווקא אז הוא להוט לדבר. ועל זה נותנת התורה עצה 'והרעותם בחצוצרות', דהיינו קול המטיל חרדה – ענין הביטול, שאז מתבטל גם הצר והצורר כו".

משיחת שבת פרשת 'קורח' תשכ"ז.