חשיפה – מי הן גיבורות העל האמיתיות ?

חז"ל דיברו עליהם כמעט ללא סוף, והיללו את אותם "שממיתים עצמם באוהלה של תורה"

בכל דרך אפשרית

גדולי התורה בכל הדורות חזרו והזכירו, והגדילו, והדגישו לא רק את מעלתם של לומדי התורה לשמה, אלא את העובדה הפשוטה, המדוייקת, והאלוקית שכל העולם קיים בזכותם. אין לעולם בכלל זכות קיום אילולא לומדי התורה לשמה.

אנחנו חיים בדור יתום, ללא רועה תורני רוחני אחד שיהיה מוסכם על כולם….

דור שבו הכפירה המוחלטת שולטת כמעט בכל המרחב הציבורי, בכל מוקדי הכוח וההשפעה נשלטים בידי הערב רב, והתקשורת והמדיה  לועגים ובזים מכל פינה לאמונה הפשוטה הבריאה בבורא עולם, כל שכן שמעט מאוד שברור אצלם  שמי שקבע את החוקים שעל פיהם העולם יתנהל, קבע שהמימד הרוחני הוא הוא זה שממנו יורד ומשתלשל המימד הפיזיקאלי הגשמי  ואין למימד הזה שום קיום משל עצמו, ואיננו אלא בבואה של המציאות האמיתית הרוחנית, ושם במימד הרוחני נקבעו חוקים שעל פיהם העולם איננו מתקיים אלא בזכות לומדי התורה.

מעט מאוד הם אלה שחיים בהרגשה ובידיעה ברורה: שהבל תינוקות של בית רבן הוא הוא זה שבזכותם אנחנו ניצלים כמעט מידי יום ביומו בניסים והם חומת המגן האמיתית שלנו.

ולמרות כל זאת, ואחרי שכל אורות הזרקורים הופנו במשך הדורות על אותם לומדי תורה ותינוקות של בית רבן שהם הם הגיבורים האמיתיים שמאחורי הקלעים…

אני רוצה להביע ולגלות, את דעתי הקטנה והצנועה, בבמה שניתנה לי להביע אותה…

שאותם גיבורים שמאחורי הקלעים: קרי, הגברים שלומדים תורה, והילדים שנשלחים לתלמודי תורה…לא הם הגיבורים האמיתיים בעיניי….

עוד הרבה הרבה יותר מאחורי הקלעים של אחורי הקלעים, נמצאות לטעמי לא סתם גיבורות, אלא גיבורות על. לא תראו אותן מופיעות בשום חוברת קומיקס. לא תראו אותן בשום סרט בנטפליקס. וגם לא בשום יקום קולנועי ידוע ומפורסם… לא תמצאו שם אפילו זכר להן. גם לא רמז. לא תמצאו אותן בשום עיתון, בשום מגזין, בשום עלון של בית כנסת או בית מדרש, לא תשמעו אף פעם זכר לקיומן במרחבי המכונה המשומנת של מעצבי דעת הקהל בשום אמצעי מדיה ציבורי.

כלום

אני רוצה לגלות לכם את דעתי על גיבורות העל האמיתיות שגם חייהם של גיבורי התורה ותינוקות של בית רבן תלוי בהן, ואני רוצה לספר לכן איפה אני ואולי גם חלקכם רואים אותם ולא רואים, פוגשים ביום יום ובכלל לא מבחינים בהן, בבחינת גיבורות על כמעט שקופות.

אין להן שום גלימה אדומה או שחורה שמתנפנפת ברוח, גם לא שרירים בולטים, ולא בגד גוף צמוד משום סוג. הן לא עוטות שום מסכה, ולא מנהלות חיים כפולים מאחורי שום דמות תמימה למראה.

לא יעשו עליהן לעולם שום תוכנית שואו, לא של בידור, ולא של תחקיר, ולא דקומונטרי או תיעודי, ואם כן עשו באמצעי התקשורת המפוקפקים זה רק כנושא אגבי ללעג ציני, לרחמים, או לביקורת…

אני אגלה לכם איפה אני רואה אותן לעיתים, כמעט מידי יום, וסביר להניח שגם אתם אולי נתקלתם בהן פה ושם והסטתם מבט אדיש או מתעלם מבלי לתת לרגע את הדעת מה באמת ראיתם:

אני עושה שימוש לעיתים רבות בתחבורה הציבורית…ואני רואה אותן לרוב בבקרים, בדרך ללימודים או לעבודה: יושבות, שקטות, צנועות, ביישניות, מנסות בכל הכוח להתרכז בסידור הקטן שבידהן.  אני רק יכול לנסות לדמיין לעצמי את המלחמה הסיזיפית שכל אחת ואחת כזאת נלחמת בעצמה, בהפרעות סביבה, בכמות הבלתי נסבלת של הסחות הדעת, במבטים. בעיניים שננעצות. ובכל זאת ממשיכות שוב ושוב לנסות לחטוף עוד משפט, עוד תפילה. עוד כמה מילים, עוד ניסיון להתרכז בכוונה. בלב. בתפילה. מנסות לצמצם את עצמן בפינה, מתכווצות לתוך עצמן בכל פעם ממבט, או מההערה, או מהפרעה, וחוזרות לנסות לחטוף עוד מילה פה ומילה שם ולחזור להתרכז ולהתפלל. לא מוותרות. בשקט בשקט מתמידות, כשכל המולת העולם מסביבן.

הנשים הללו, הן הן אלה שאחראיות בו זמנית גם על שליחתם והבאתם של אותם תינוקות של בית רבן, וגם לא פעם בצדק או שלא בצדק (אפשר להתווכח על זה) גם על פרנסתם של אותם אברכים או רבנים וגדולי תורה שיושבים באוהלה של תורה… הם לא היו יכולים להיות שם אפילו רגע אחד אילולא אותם נשים. כל גדודי הילדים הטהורים הללו, צבאות השם האמיתיים,  והאבות שלהם שעל התורה שלהם עומד כל העולם כולו…. לא היו יכולים לשרוד בעולם הזה אפילו רגע אחד, שעה אחת, יום אחד אילולא אותם נשים מדהימות, גיבורות על, שאתה רואה באוטובוס או בכל מקום אחר, בדרך למשימות בלתי נגמרות שתובע מהן הקיום בעולם הזה, יושבות בצנעה, ומתעקשות ומקפידות! להתפלל מהסידור הקטן, כמה שהן רק מצליחות. חוטפות מילה פה משפט שם. כי בשביל לשאת את העול הכפול והמשולש הזה, וגם לספוג כמעט יום אחרי יום מבורי ועמי הארצות של העולם הזה מבטי לעג ובוז או רחמים, שלא לדבר על הערות שנזרקות פה ושם.. ולשתוק ! ולא להגיב. ולא להתייחס. ולהמשיך להתמיד בתפילה שקטה ונרגשת, ונקטעת שוב ושוב, שזועקת מליבן … בשביל לשאת את כל זה, ולא לוותר, ולא להישבר.. צריך כוח גדול הרבה יותר מאשר הכוחות שניתנו ללומדי התורה שיושבים בבית המדרש…בשביל זה צריך כוחות גדולים יותר מאשר הילדים במוסדות החינוך… לאותן נשים אמיצות, מדהימות, שמצטנפות בהמון הקהל ולוחשות בשקט מתוך סידור את שברי תפילתן אין שום גיבוי ושום חיזוק ושום מעטפת חברתית, רגשית, או מוסדית מסביבן שתתן להן גיבוי ופרגון וחיזוק כשהן נחלשות או מוסטות, או מופרעות ללא הרף סביבן. זאת מלחמה פרטית שלהן . מלחמה שקטה, תמידית, יומיומית, עקשנית, סיזיפית, על מה שנראה כמייאש, ואבוד מראש, על גבול הבלתי אפשרי.

את כל זה הן נושאות על עצמן.

אם היו באי עולם יכולים לראות לרגע מבעד לעיני הבשר שלהם, היו מגלים, שכל העולם כולו, כולל לומדי התורה הגדולים ביותר ,כולל תינוקות של בית רבן, לא היה יכול להתקיים באמת לרגע אחד, אילולא אותן נשים אלמוניות "ובלתי נראות" שעליהן דיברתי כעת

הנשים "השקופות" הללו, הן הן גיבורות העל האמיתיות.

ואני יודע בידיעה ברורה לגמרי, שכמה שהן לא נחשבות כאן בעולם השקר כלום, כמה שהן שקופות, בלתי נראות, נלעגות, הרי ששם, בעולם האמת, איפה שבורא עולם בא בסופו של דבר בחשבון עם כולם, שם, כבודן, ורום מעלתן גדולה בהרבה לאין ערוך ולאין שיעור ממעלתן של כל גדולי וצדיקי הדור הזה. הגלויים והנסתרים.

בימים אלה במיוחד, שבהם רוב רובם של כלי וגופי התקשורת "שמתווכים" לכולנו את המציאות דרך המשקפיים המעוותים שלהם, ועושים ביניהם תחרות פרו-אנטישמית, מי ילעג ומי יבוז ומי יציג את הציבור הדת חרדי בצורה משובשת ומעוותת ושלילית יותר, צריך מישהו לקום ולהגיד את האמת:

לומדי התורה לשמה הם הגיבורים האמיתיים שלנו, אבל גם הם עצמם, אין להם זכות קיום לולא אותן נשים שבשקט ובצנעה, בשולי היום הסוער, חוטפות עוד פסוק, ומלחשות בשקט עוד תפילה, בצידי הדרכים, בעיצומו של יום, ומכוונות את ליבן לאביהן שבשמיים, מי שחפץ לדעת, אלה הן גיבורות העל האמיתיות של העולם כולו.

מי שזוכה בהן, זוכה בדבר היקר ביותר שקיים בעולמו של הבורא , הן בעולם הזה והן בעולם הבא.