וורט לפרשת השבוע

"והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחווין לאלומתי" (ל"ז, ז)
בעצם, שני החלומות שחלם יוסף, תכנם אחד הוא: אני המלך, ואתם – האחים – משתחוים לי. לשם מה, אפוא, היה צורך בשני החלומות?
תרץ הרב יחיאל גדליהו קאבצקי זצ"ל בספרו "גורל גדליהו", שהנה, כאשר הגיעו השבטים בפעם הראשונה למצרים, ועדיין לא הכירו שזה יוסף, אלא חשבו שזה סתם איזה מלך, והם השתחוו לו, שהרי כך נאמר בפסוק "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ, ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה" (מ"ב, ו)
הרי מפורש שהם השתחוו. אבל למי? לא ליוסף, אלא לאותו מלך המחלק אוכל לכולם – אליו הם השתחוו.
אחר כך, כאשר הם כבר ידעו שזהו יוסף, השתחוו לו פעם נוספת, שנאמר: "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים" (נ, י"ח) נמצא, שבפעם הראשונה הם השתחוו ללחם, ובפעם השניה ההשתחויה היתה ליוסף.
זה בדיוק ההבדל בין שני החלומות: בחלום הראשון הוא חולם "והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה". למי? לא לי, "לאלומתי" – ללחם.
בחלום השני, לעומת זאת, ראה יוסף ש"השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" – ליוסף עצמו.
כמו כן, החלום הראשון אינו כולל את יעקב אלא רק את האחים, והחלום השני כולל גם את יעקב – אותו מסמלת השמש, והוא השתחוה ליוסף, כמו שכתוב: "וישתחו ישראל על ראש המטה" (מ"ז, ל"א)

גוט שבת