וורט לפרשת השבוע

"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם" (ד', ב')
פסוק זה, הסביר המגיד מדובנא במשל: אדם אחד נכנס אל שכנו, ובקש ממנו להשאיל לו כף. למחרת חזר השכן והחזיר לו את הכף ועוד כפית קטנה.
מדוע אתה מחזיר לי שתי כפות – תמה המשאיל – והלא השאלתי לך רק כף אחת?
נכון – השיב השואל – אמנם השאלת לי כף אחת, אולם הכף שהשאלת לי, היתה מעוברת וילדה… לפיכך, הא לך שתי כפות.
הבין המשאיל, כי דעתו של שכנו השתבשה עליו, אף על פי כן, נטל את שתי הכפות ללא אומר ודברים.
לאחר כמה ימים, חזר השכן ובקש להשאיל לו כוס. השכן השאיל כוס אחת, ושוב בא זה והחזיר שתים, באומרו כי הכוס ילדה ב"מזל טוב" כוס קטנה…
נטל המשאיל את שתי הכוסות בשתיקה.
לימים בקש השכן לשאול זוג פמוטי כסף. שוטה זה – חשב המשאיל בלבו – בוודאי יחזיר לי ארבעה פמוטים… אשאיל לו בשמחה.
לאחר כמה ימים, כאשר ראה המשאיל כי שכנו לא מחזיר את פמוטי הכסף, בא אליו בטענות: היכן כלי הכסף שלי? מדוע טרם החזרת אותם?
סלח לי – אמר השכן – הפמוטים שלך מתו…
מתו??? – צעק השכן – וכי ממתי שמענו על פמוטים שמתים?
וממתי שמעת על כף יולדת, או כוס יולדת? – השיב השכן בשאלה
כאשר החזרתי לך שתי כפות, נטלת אותן ולא פצית פה.
אם הכף יכולה ללדת, אף פמוטים יכולים למות…
כן הוא גם הנמשל – סיים המגיד – את המצוות צריך לקיים בדיוק נמרץ, כי אדם המוסיף על המצוות, בסופו של דבר עלול גם לגרוע מהן…