הלימוד היומי בתורת מרן | יום שני ה' בניסן ה'תשפ"ג

א. חטה שנמצאה בתבשיל בפסח ואינה מבוקעת, דינה כספק חמץ ותשרף, והתבשיל מותר, שהואיל ויש ששים נגד החטה, וכל איסור חמץ ״במשהו״ בפסח אינו אלא מדרבנן, ספק דרבנן להקל. והאשכנזים מחמירים בכל זה, אפילו לא נתבקעה החטה. ומכל מקום אם לא נתרככה מותר לכל הדעות.

ב. אם נשרו החטים במים, אף שלא נתבקעו, נאסרו. ואם נאבדה החטה, ולא נודע אם נתבקעה או לא, נראה שהעיקר להקל בזה (לספרדים), ויש להורות להתיר התבשיל.

ג. אם נמצאת החטה בתבשיל בערב פסח אחר זמן איסור החמץ, בטלה בששים, ככל יתר האיסורים. ולאחר סילוק החטה וביעורה מותר לחמם התבשיל בליל פסח ולאוכלו, אך אם לא סילקוה וחזרו וחיממו התבשיל בפסח כשהיא בתוכו, היא חוזרת ליתן טעמה בו, ונאסר כל התבשיל כאמור.

ד. אם נמצאת חטה מבוקעת בתבשיל ביום שביעי של פסח ובאו לשאול למורה הוראה, טוב שלא יורה להם עד מוצאי החג ואז יתיר התבשיל וישרפו החטה
בלבד. ומכל מקום בפחות מששים נראה שאין להקל.

(חזון עובדיה פסח)

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן