במתן תורה קיבלנו גם את י"ג עיקרי האמונה

בפרשת השבוע שלנו משה רבינו מספר לעם ישראל על מתן תורה והוא חוזר על כל עשרת הדיברות שנאמרו בהר סיני. לאחר שמשה רבינו מסיים הוא מספר לעם ישראל שהם ניגשו אליו וביקשו ממנו שהוא ידבר ולא השם, כי קולו של ה' גרם לנשמתם שתפרח "וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ… וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת. אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקינוּ עוֹד  וָמָתְנוּ".

שואל רבינו משה אלשיך זיע"א, הרי עם ישראל קרבו אל משה ודיברו איתו אחרי שכבר נשמתם פרחה מהם וחזרה אליהם, מדוע הם מדברים שוב בלשון עתיד ואומרים "ועתה למה נמות"? זה הרי כבר לא יקרה יותר…

דבר נוסף שצריך לשים אליו לב. אנחנו יודעים שכל "אתין" שבתורה, כלומר בכל פעם שכתוב בתורה "את" זה בא לרבות דבר נוסף. למשל: כבד את אביך ואת אמך בא לרבות אח גדול ואחות גדולה. אם כך, מה באה לרבות המילה "את" בפסוק הבא:  "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל"? ובכלל, הרי לפני שמשה אומר את עשרת הדיברות, הוא אומר שזה היה מפיו של ה', אז למה לחזור שוב ולומר "את הדברים האלה דיבר ה' "…

מחדש האלשיך הקדוש: בתוך סיפור דבריו של משה רבינו, מסתתר מסר נוסף. משה רבינו רומז לעם ישראל על י"ג עיקרי האמונה!

העיקר הראשון: להאמין במציאות השם יתברך. כמו שכתוב "פנים בפנים דיבר השם עמכם בהר מתוך האש".

העיקר השני: להאמין בנבואה. אם הקב"ה דיבר עם שש מאות אלף איש במעמד הר סיני, בטח שיכול להיות שהוא ידבר עם נביאים. (ועיין בפירוש האלשיך הקדוש על פרשת תולדות, ובפרשות הראשונות לספר שמות, שם מסביר רבינו כמה וכמה פעמים שמעמד הר סיני היה בדרגת נבואה לכל אחד ואחד מעם ישראל).

העיקר השלישי: ההשגחה הפרטית. הכופרים בהשגחה הפרטית אומרים, הקב"ה הוא רוחני וגבוה מאיתנו ולא נמצא (ח"ו ח"ו עפ"ל) בעולם הגשמי. אבל במעמד הר סיני ראו כל עם ישראל שהקב"ה עצמו דיבר כאן בעולם הגשמי הזה, בתוך האש על הר סיני… ומשה מוסיף ואומר "וישמע השם את קול דבריכם בדברכם אלי", היינו שמיד כשעם ישראל דיברו עם משה, הקב"ה כבר שמע מה הם אמרו למשה, וזאת כי הוא מצוי ומשגיח כאן בעולם הגשמי.

העיקר הרביעי: שהקב"ה הוא יחיד. שהרי במתן תורה עוף לא פרח ציפור לא צייץ ואפילו השמש עמדה מלכתה ברקיע, ועמ"י שמעו אך ורק את קולו של השם יתברך ואפילו לא הייתה לו בת קול, כי הקב"ה הוא יחיד בעולמו.

העיקר החמישי: הקב"ה קדמון לכל קדומים. כל מה שקיים בעולם קיים אך ורק ברצונו של השם יתברך, וכל חידוש העולם הוא רק ברצונו של השם יתברך. ואת זה ראינו בעשר המכות במצרים. ולכן כתוב "אנכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". שבכל יציאת מצרים והמכות שקדמו לה עמ"י והעולם כולו למדו על כך שהבריאה בידיים של השי"ת לעשות בה כרצונו.

העיקר השישי: הקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים. זה גם ראינו במצרים (ורמוז באותו פסוק). המצרים קיבלו עונשים, ואילו עמ"י שקיימו את מצוות פסח והמילה קיבלו שכר.

העיקר השביעי: רק להקב"ה ראוי לעבוד ולא לזולתו חלילה, שהרי הקב"ה אומר "הוצאתיך מארץ מצרים". לא מהארץ של העם המצרי, אלא מארץ מצרים, הארץ שנמצאת תחת המזל והשר הנקרא "מצרים", והחוק של השר הזה היה שמי שהוא עבד לעולם לא יוצא לחורין אלא נשאר עבד לנצח, והקב"ה הראה שהוא לא כפוף לשום חוק של שום שר ומזל.

העיקר השמיני: להקב"ה אין גוף ואין דמות הגוף. שהרי בעשרת הדיברות בפרשת יתרו נאמר "זכור" את יום השבת לקדשו, ואילו בפרשתנו נאמר "שמור" את יום השבת לקדשו, ומשה רבינו מוסיף בסיום את הדברים האלה דיבר השם, דהיינו גם זכור וגם שמור, ושניהם בדיבור אחד, וזה בלתי אפשרי למי שיש לו גוף, ורק השם יתברך שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף יכול לעשות.

העיקר התשיעי: שהתורה הקדושה לא תשתנה לעולם. שהרי מעמד הר סיני היה 50 יום אחרי יציאתם מארץ מצרים, וכאן משה רבינו מדבר איתם כמה שבועות לפני שנכנסים לארץ ישראל, כלומר בערך 40 שנה, ומאות אלפי יהודים מקשיבים למשה, ואף אחד לא קם ואומר לו "רגע, משה, במחילה, אני חושב שזה לא בדיוק מה שנאמר" אלא כולם מאשרים בעצם הקשבתם שאותה התורה בדיוק שניתנה לפני 40 שנה, נאמרת גם עכשיו.

העיקר העשירי: שהתורה נתונה מן השמים, כמו שראינו שהקב"ה הוריד את הכתב והמכתב על גבי לוחות גשמיים ומשה רבינו הוריד אותן כאן לארץ.

העיקר האחת עשר: נבואת משה רבינו עליו השלום הייתה גדולה משאר הנביאים. שהרי כאשר הקב"ה אמר "אנכי השם אלוקיך…" בשתי הדיברות הראשונות פרחה נשמתם של עם ישראל, ולא עצרו כח לשמוע את קולו של השם. אך משה רבינו נשאר קיים על עמדו. וזה מפני שנבואתו באספקלריה המאירה.

העיקר השנים עשר: להאמין בתחיית המתים. מאותו עניין: לאחר שפרחה נשמתם של עמ"י, מלאכי השרת (מלכי צבקות ידדון ידדון) הרעיפו עליהם טללי תחיה והחיו אותם, ולא צריך להסביר לעם ישראל שיש דבר כזה שנקרא תחיית המתים, הם חוו אותו על בשרם ממש…

העיקר השלשה עשר: להאמין בביאת המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן. כאשר פרחה נשמתם של עמ"י, ואז הם חזרו לחיים, הם באו למשה ואמרו לו כך. הנה כל אדם "רגיל", יש לו שאלות, תמיהות, קושיות, עד שהוא נפטר לבית עולמו ועולה לעולם האמת, ואז הוא רואה את האור הגדול אור אינסוף ב"ה, ואין לו שום שאלה. ואם כן כביכול יש "סיבה" לכך שאדם מת. אבל אנחנו, כבר מתנו וחיינו שוב, וכבר ראינו מה שאנחנו צריכים לראות, ולכן נשאלת השאלה "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת"! אין לנו סיבה למות, הרי ראינו כבר הכל!

הסיבה היחידה שבשבילה אנחנו מוכנים למות אומרים עמ"י למשה היא אם נמות במיתת נשיקה! וזה המשך הפסוק "כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת." האופציה היחידה שאנחנו מוכנים שוב למות, זה רק על ידי האש הגדולה הזאת, מיתת נשיקה, שתדבק נפשנו בשכינה הקדושה.

וכל העניין הזה של "לראות" את מה שמעבר למציאות הרגילה שלנו ביומיום, רומז לימות המשיח, שעליהם נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אראנו דייקא. וזה העיקר הי"ג.

ויהי רצון שנזכה להאמין בשלשה עשר העיקרים הללו, ולראות במהרה בימנו בביאת המשיח ובתחיית המתים בקרוב ממש אמן.

שבת שלום ומבורך!

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור 38671075

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל