"אחרי מות" ו"קדושים"-קדושים תהיו גם בבית

מהמקדש לבית האחריות המוסרית נמשכת פנימה
פרשת "אחרי מות" פותחת בתיאור עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים שיא הקדושה במקדש. אך מייד לאחר מכן, התורה מעבירה את המיקוד לעבֵרות מיניות חמורות, הקשורות לעיתים בתוך התא המשפחתי גילוי עריות, תועבות, ומעשים שפוגעים בקדושת האדם.

לכאורה מדובר במעבר חד אך המסר ברור: קדושה אינה מסתיימת במקדש, אלא מתחילה ממנו וממשיכה לחיים האישיים, ובפרט לחיי המשפחה. הקשר האינטימי בין בני זוג, גבולות מוסריים בין קרובי משפחה כולם תחת עינה הפקוחה של התורה. המשפחה היא המבחן הראשון והעמוק ביותר של האדם כמוסרי, אחראי, וקדוש.

"קדושים תהיו" גם ביחסים שבין הורים לילדים
פרשת "קדושים" ממשיכה את אותו קו מוסרי, והופכת אותו למצפן התנהגותי כולל. בתחילתה מצווה התורה: "אִישׁ אִמו וְאָבִיו תִּירָאוּ" דרישה מהילדים ליראת כבוד כלפי הוריהם. אך כמה פסוקים לאחר מכן מופיעה דרישה גם אל ההורים לא להכשיל את ילדיהם, לא לנצל, לא להטות משפט, ולא להפעיל שררה: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ… לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ… בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ."

כל אלה מתחברים לכדי רעיון מהפכני: המשפחה אינה מקום של שליטה או היררכיה בלבד, אלא זירה של מוסר הדדי, כבוד, אחריות, והקשבה.

המשפחה כמיקרוקוסמוס של החברה
הרב קוק מדגיש כי מוסר אנושי אמיתי מתחיל בחינוך המשפחתי. כאשר אדם לומד לכבד את אמו, לשאת באחריות כאח, ולהיות הוגן כאב הוא יוכל לנהוג כך גם בחברה הרחבה. לכן, פרשת "קדושים" כוללת גם מצוות שבין אדם לחברו, אחרי שפתחה בכיבוד הורים: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

האהבה הזו מתחילה בבית. היא נבחנת ברגעים הקטנים של היום-יום: האם אני מקשיב לילד שלי? האם אני מעניק לו מקום להיות הוא עצמו? האם אני יודע להתנצל בפני בן הזוג, להחמיא, לוותר?

קדושה במעשה היומיומי
התורה אינה דורשת נזירות או פרישות. להפך היא דורשת חיים מלאים, עם אחריות, מוסר, משפחה, אהבה ואמת. פרשות "אחרי מות" ו"קדושים" מלמדות כי הקדושה נבנית בתוך הבית מתוך נאמנות, גבולות, חמלה, ויושר.

כך, בכל שבוע מחדש, אנחנו מוזמנים לבחון: איך נראים היחסים בבית שלנו? כמה מקום יש בהם לקדושה?