זה חמוד. אבל זה לא מספיק.

ב-2011 קמה מחאת האוהלים. אולי המחאה הכי גדולה שהייתה כאן, מאות אלפים יצאו לרחובות וניסו לגרום לשינוי סדרי עולם. במקום שהכנסת היא השולטת על העם, העם השתלט על הכנסת. והשפיע ממש על החלטות מהותיות של חיינו, כאילו שזה לא דבר שאמור לקרות גם ככה. הדר מוכתר מנסה, במובן מסוים, לשחזר את מחאת האוהלים, אך גם להתנתק ממנה. מובן למה היא מנסה לשחזר, בכל זאת מדובר במחאה החברתית שהוציאה מאות אלפים לרחובות. אבל היא מנסה גם להתנתק, למה? כי כולנו זוכרים איך זה נגמר. מחירי הדיור היו ונשארו גבוהים. גם בשנה האחרונה מחירי הדיור המשיכו לנסוק לשמיים ועלו בכמה אחוזים.

אבל הנה המגרעות במה שהדר עושה: את רוב התוכן שהיא משווקת, היא מפרסמת בטיקטוק. עצם הבחירה לפרסם את הטענות שלה בפלטפורמה הזאת מעידה על הרמה הלא גבוהה במיוחד. הטיקטוק מיועד בעיקר לקהל צעיר ולא מנוסה, ובדרך כלל, ללא הבנה מבוססת בכלכלה. הפנייה הנואשת של הדר מוכתר לציבור הצעיר מעידה על מצבה. היא הרי יודעת שהיא לא מסוגלת לכבוש קהל מבוגר שכבר מנוסה ומכיר פוליטיקאים. והקהל הצעיר מרגיש שסוף סוף יש "פוליטיקאית" שמבינה אותם, הם הרי לא צריכים לשמוע יותר מ"יקר פה, תצביעו לי". הם מחפשים מישהי קולית, מגניבה, צעירה, אין להם כוח לפוליטיקאים בחליפות. אבל הם לא מבינים את המשמעות של הנושאים המדוברים, זה נוגע בעיקר לחיים של אנשים בוגרים, ולא לנער משועמם שמבלה את זמנו בטיקטוק. ויותר מזה, הדר מנצלת את הקהל הצעיר הזה, שלא מבין אפילו מעט בכלכלה, לטובתה. הרי אין נער אחד שמסוגל לסתור את טענותיה, לא בגלל שהן טענות שקשה להתווכח איתן, אלא בגלל שלאף נער. אין. שום. ידע. בכלכלה.

הנה עוד בעיה, הדר מוכתר במשך כל התקופה שבה היא משווקת את עצמה לא מציעה פתרון מעשי אחד.  

 צפיתי כבר ברוב הסרטונים, ובכולם אני יוצא עם תובנה אחת: יקר פה. אם הדר מוכתר מנסה ליצור שינוי היא חייבת לחדש. ולומר שיקר פה, תסלחו לי, אבל לא מדובר בחידוש. הרי כל ילד יודע לדקלם שיקר פה. כל נער מתבגר כבר יכול להרגיש את הנטל הכלכלי על הוריו. אז הדר מוכתר אומרת שיקר פה. so what?!

אני עצמי, לפני כמה שבועות, ראיינתי את הדר מוכתר. במשך שיחה של עשרים דקות, נדמה היה שהיא פורקת את כל העצבים שהיא אגרה במשך כמה שנים. יש משהו חינני ברצון שלה לצרוח לשמיים שיקר פה. חינני זה נחמד, אבל לא מספיק בשביל לשים את הפתק שלה בקלפי. והנה עוד דבר שלא שיפר את התדמית שלה. לפני כמה ימים "פרש" סגן יו"ר המפלגה, שי שלימוב. עוד בחור שהחליט להתחמק מהצבא. בציוץ הפרישה שלו הוא כתב דברים קשים כנגד הדר. הפנה כלפיה אצבע מאשימה, זה לא נראה טוב כשהסגן שלך פורש וכותב נגדך.

 יש משהו ממש אירוני בכמות הרצינות שהם מייחסים לעצמם. סגן יו"ר מפלגה פורש ממפלגה שנרשמה רק לפני כמה ימים כרשמית בכלל. אי אפשר להמציא סיפור כזה.

כבר כתבתי כאן בעבר על המורכבות. בעיני החיים האלה מורכבים, וגם הפוליטיקה מורכבת יותר ממה שנדמה לנו. במובן מסוים, הדר מוכתר מייצגת את ההפך הגמור. היא לא מחנכת למורכבות. היא מציגה בפנינו רובד אחד של מציאות, והוא: יקר פה. כל כך קל לזעוק את העובדה הזו, שאין איך להתווכח איתה. כל כך קל לברוח מהמורכבות בחיים האלה ולצעוק מה מפריע לנו. הדר מוכתר העמידה את עצמה בעמדה שקצת כואב לסתור אותה.  כאילו כולנו מתחמקים מלספר להדר את האמת. אבל האמת היא שהחיים מורכבים יותר. יש סיבה ליוקר המחיה ומחירי הדיור, יש משהו שעומד מאחורי זה, אנחנו בתור אנשים חושבים מוכרחים לחקור מה מסתתר מתחת. יש אינספור מומחים בתחום שישמחו להסביר לנו. אני מוכן להתערב שהדר מוכתר לא פגשה אף אחד מהם. 

 במהלך הראיון שלנו ניסיתי לחלץ ממנה התבטאות בנושא פוליטי. בכל פעם שנושא מהסוג הזה עלה בשיחה היא פשוט פלטה את המושג "חוק משאל עם". היא מסבירה שבכל נושא מורכב (כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני) העם אמור להכריע. וכך, במקום להציב את עצמה באחד מהגושים הדר מצליחה להתחמק ובו זמנית לגרוף עוד כמה אנשים שאיכשהו משתכנעים מהטענה הפופוליסטית הזאת. קצת עצוב לראות שכדי להפוך לאדם שמקשיבים לו, פשוט צריך לזרוק לחלל האוויר את המושג החלול הזה. אבל אם נקשיב לרגע למה שהדר מציעה (חוק משאל עם) נבין שזה מגוחך. לא יעלה על הדעת שניתן למיליוני אנשים להכריע בסוגיה כל כך רגישה, דיפלומטית, ומורכבת. הסכסוך הזה מצריך הבנה עמוקה כל כך. ומה אם חלק מהעם יכריע שצריך לזרוק את הפלסטינים לים? האם גם אז נאפשר לעם להכריע? קל מאוד להדר מוכתר להתחמק מלחשוב על הסכסוך ועל שאלות המוסריות שהוא מעלה, אבל קצת פחות יהיה לה קל להתחמק ברגע שהיא תגיע לעמדה שלטונית ומכריעה (מה שגם ככה לא יקרה בשנים הקרובות, וספק אם אי פעם).

אבל הגיע הזמן לדבר הטוב שבכל זאת מסתתר בהדר מוכתר. יש בה רצון. היא רוצה לשנות, היא אמנם לא יודעת איך, אבל היא רוצה. ואולי דווקא הדר מוכתר מייצגת שכבה שקיימת בנוער שלנו. שבכל זאת הולך ויוזם ואקטיבי, אני מברך על כל רצון טוב שקיים, ולהדר יש רצון טוב.  היא אולי לא תדע בזמן הקרוב איך לשנות. היא תהיה חייבת להיפגש עם הקשיים בחיים האלה, עם המורכבות, והיא אולי תחזור שנים אחר כך. מפוכחת יותר, חכמה יותר, עם רפורמות מוצקות שיהיו בידיה. אולי אז היא תוכל לנסח משנה סדורה שהיא תוכל להציג בפני הציבור. 

ולסיום: הייתה זאת הדר מוכתר שצייצה: "חפשו את ליברמן. חבר כנסת שאחרי 20 שנה נזכר שיקר כאן."

אשמח לדעת איפה הדר מוכתר הייתה לפני 20 שנה.