הפסדנו את הרפורמה המשפטית, והפסדנו את יבנה וחכמיה

בס"ד

הפסדנו את הרפורמה המשפטית, והפסדנו את יבנה וחכמיה

בתחילת הקדנציה של הממשלה הנוכחית, העלה שר המשפטים יריב לוין הצעה לתיקון קלקולי מערכת המשפט, המכונה בשם "הרפורמה המשפטית".

רפורמה זו באה לעולם, עקב מצוקתם של ציבורים רבים שנרמסו תחת ידי בג"ץ, ביניהם הציבור החרדי.

בסופו של דבר, הרפורמה לא עברה. אחת הסיבות לכך היא, נסיגת נציגי הציבור החרדי מתמיכתם בה. "תן לי יבנה וחכמיה" אמרו נציגינו בתקשורת ובכנסת. אין אנו חפצים לשלם את המחיר של שנאת חרדים, למען מטרה שחשובה לאחרים. מה שחשוב לנו כחרדים הוא, מעמד בני הישיבות והזכות לחיות את חיינו כפי אמונתנו. אם הנושא הזה יסתדר, שאר הנושאים פחות חשובים לנו.

ובפועל, אין לנו לא את הרפורמה המשפטית, ולא את יבנה וחכמיה. לא מאפשרים לנו לחיות את חיינו כפי אמונתנו, וגם את שנאת החרדים לא חסכנו. ואולי דווקא בגלל שאין לנו את הרפורמה המשפטית, מעמדם של יבנה וחכמיה הולך ונפגע, ושנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים הולכת וגוברת.

נזכיר את העובדות הפשוטות:

מראשית שנותיה של המדינה, שר הביטחון וצה"ל דחו את שירותם של בני הישיבות, בהגדרת "תורתו אומנותו". לא היה שום חוק שקבע זאת, אלא היתה זאת הסכמה מעשית / פוליטית / ציבורית / תורנית של שרי הביטחון.

עד שבא בג"ץ והחליט עבור הציבור, שאין משמעות לשיקול דעתם של נבחרי הציבור. בג"ץ הסביר, שאין זכות לשר הביטחון הממונה על הצבא ושירותי הביטחון של מדינת ישראל, להחליט לדחות את שירותם הצבאי של בני הישיבות, ללא חוק מפורש של הכנסת.

כמענה לבג"ץ זה, בשנת תשס"ב 2002 למניין הגויים, נחקק חוק טל. אין זה המקום להכנס לפרטיו של חוק טל, אך בסופו של דבר החוק קבע ב"חקיקה ראשית" שבני הישיבות שתורתם אומנותם ידחו את שירותם בצה"ל.

למען הדיוק נכתוב, שחוק טל הוגדר כחוק לחמש שנים, שאפשר להאריכו כל פעם בחמש שנים נוספות. כך בפועל נעשה, עד ש… בשנת תשע"ב 2012 למניין הגויים, גם את החוק הזה בג"ץ פסל, וקבע שהוא אינו חוקתי.

למרות פסק בג"ץ, בפועל המשיך שר הביטחון לדחות את גיוסם של בני הישיבות. עם זאת, החל מפסק זה של בג"ץ נחלקו הדעות בין רבני ישראל איך נכון להתייחס כעת להתייצבות בלשכת גיוס לצורך דחיית שירות. וכאן "נולד" הפילוג בציבור הידוע בשם "הפלג הירושלמי".

לפני כשנה וחצי בג"ץ פסק "סופית" שאין "התר משפטי" לדחיית גיוסם של בני הישיבות, והפך באחת את כל עמלי התורה לעוברים על החוק. הוא הורה לממשלה לגייס אותם. אמנם הממשלה גוררת רגליים, ומנסה לחוקק חוק חדש המקיים את בתי המדרש בישראל, אך הדבר לא פשוט פוליטית, וגם לא משפטית. כל הצעה שעולה, נבחנת בשאלה האם היא "תעמוד במבחן בג"ץ".

ומאז, היועמ"שית ובג"ץ פוגעים בבני הישיבות בכל מה שהם יכולים. פגיעה בתקציבי חינוך, ופגיעה בזכאות למעון. פגיעה בהנחות בארנונה, ופגיעה בגובה התשלום בביטוח הלאומי. מלחמה חזיתית בציבור החרדי ובעולם התורה.

אם נעקוב אחרי כל הדרך, נראה ברורות שהבעיה היא בג"ץ והיעוץ המשפטי.

אילולי בג"ץ, היה אפשר להמשך בהסכמה שהתקיימה בחמישים שנותיה הראשונות של המדינה.

אילולי בג"ץ היה אפשר להמשיך בחוק טל.

אילולי בג"ץ והיועמ"שית כל הפגיעות הכלכליות בציבור החרדי לא היו קיימות.

ואילולי בג"ץ, הפילוג הנורא בציבור לא היה נוצר. פשוט לא היתה את הסיבה ליצור אותו.

אם מאן דהו חושב, שחוק כזה או אחר יפתור את הבעיה, הריני להודיעו כי כל חוק שיתן מענה אמיתי לאלו שתורתם אומנותם, היום או מחר יבוטל בבג"ץ.

הדרך היחידה לפתור את העניין היא לגעת בשורש. לקצץ את סמכויות בג"ץ, ולהחזיר אותם למצב בו היו לפני ההפיכה המשטרית של אהרן ברק.

אפשר לקרוא לזה רפורמה משפטית. כנראה צריך רפורמה יותר משמעותית ממה שהציע יריב לוין. אך המחשבה שאפשר בלעדיה, והעיקר שנסתפק ב"יבנה וחכמיה", איננה אפשרית במציאות.