הוא לא מי שחשבתם

ב – 14 באוגוסט 2012 בחניון מרכז המוזיאון לזכר יצחק רבין נפגשים זה מול זה, איתמר בן גביר וכמה פעילי ימין קיצונים יחד עם נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, רה"מ המנוח.
נועה יוצאת מטקס לזכרה של סבה, בן גביר מזהה הזדמנות, הוא מתחיל לזרוק משפטים לאוויר, מתגרה, כמו שהוא יודע.
הוויכוח עוד היה באווירה רגועה יחסית, עד שהוא פולט את המשפט "עשית פעם חשבון נפש עם עצמך?". מאז העימות מתלהט, נועה מאבדת את זה, ובעיקר איתמר.
אירוע שולי לכאורה, לפחות באותם הימים. איתמר בן גביר הוא עוד אחד מקומץ. רק מקבל בשלב זה הכשרה לעריכת דין, אבל עדיין רחוק מהיום בו יהפוך לפוליטיקאי או לאישיות ציבורית ישראלית חשובה.
למעשה, האירוע הזה הוא בעל משמעות לא בטלה. איתמר בן גביר נחשף ולא לראשונה, אלא שהפעם זה באופן מאוד לא מחמיא.
10 שנים עברו מאז, שוב מוצא בן גביר את עצמו בלב ליבה של הפרלמנט הישראלי, כאשר אור הזרקורים עליו. והוא.. הוא מצדו.. איך נאמר.. לא ממש סובל.
איך נפלנו בפח שלו? אני לא מצליח לחשוב על תשובה מספקת.

קל לפעמים להזדהות עם המסרים שלו, עם הרעיונות שלו, במיוחד בימים של מתיחות ביטחונית בארץ שלנו. אבל כשמתיישבים פתאום לראות את החלק האחר של אותה קיצוניות, אנחנו מתחילים פתאום להבין, שהקיצוניות הזו היא התלהמות הרסנית, וממש לא דרך חיים אמיתית.

לבן גביר יש יתרון ענק, הוא מפעיל רגש עוצמתי ביותר על הישראלים.
כשכל אחד מאתנו רואה את הסרטונים שלו, מזירות הפיגועים, בכל פעם כשהוא בשטח, מתרחשים לנו במוח שני דברים. הרגש- מאותת לנו לטובה, הנה, סוף סוף יש מישהו שאכפת לו מאתנו, רץ לשטח, לא מוותר, עומד על שלו, עומד על שלנו. עומד על אדמתנו. גאה ובטוח בעצמו.
המוח- מזהה בעיה, הרי לא הגיוני שאדם שרץ ממקום למקום, מתסיס כנגד הערבים, קורא לנכדה של רבין לעשות חשבון נפש, מורשע בתמיכה בארגון טרור, נוכח בכל האזכרות של הרב כהנא, לא יתכן שאדם כזה ישב לו בכנסת ישראל, בלב הקונצנזוס הישראלי. זה לא יעלה על הדעת.

תחשבו על זה רגע, ותראו ברוחכם את ראש ממשלת ישראל-איתמר בן גביר. זה האיש? זה מי שאתם סומכים עליו שיקבל החלטות אחראיות מתוך שיקול דעת צלול ובהיר? הוא יגרום לערביי ישראל להשתלב בתוכנו? הוא יפסיק את הטרור? הוא יעמוד מול ביידן וכל העולם? הוא יגיע לפשרה עם הפלסטינים? הוא יוריד את יוקר המחיה? (אגב, מה שלפיד ובנט נכשלים בו באופן גורף.)  זה האיש שבביתו יהיה הטלפון האדום, ליד השקע בקיר ששם הייתה התמונה של ברוך גולדשטיין? (ההורדה הזאת היא פוליטית ולא יותר לדעתי)
ולא רק זה, כל אלו מצטרפים לתחקיר "עובדה", שם רוני חן מספרת הכי מקרוב שאפשר עליו, והכי חשוב: איך השמיד ראיות, ומנע מצה"ל לגלות איך רוני חן שרפה את האוטו האדום, של אותו פלסטיני.

צריך לומר שבן גביר מכחיש בתוקף, טוען שמדובר בערבוב של שקרים, ומאיים לתבוע.
אבל יש לי רעיון, אם אכן מדובר בשקרים ובדיות, בן גביר יכול לספר מה באמת קרה באותו הלילה כשרוני חוזרת מההצתה, האם היא באמת לא קיבלה שום רמז לפעול כנגד ערבים? האם הוא אכן לא השמיד את אותן ראיות? את כל אלו הוא עדיין לא עשה, רק הכחיש דרך כל מיני סיסמאות.
ולא רק זה, אם כל זה אכן לא קרה, בן גביר מוזמן להבהיר שזו לא דרכו. שהוא לא היה שורף אוטו של פלסטיני, שהוא לא היה מצית אוטו בבסיס צה"ל, שהוא לא היה דופק אבן בראשו של ילד פלסטיני בן שמונה (מה שאותו נאשם ברצח דומא עשה, לכאורה, על פי התחקיר).

ויליאם ווסטמורלנד כבר אמר ש"הצבא לא מתחיל מלחמות. פוליטיקאים מתחילים מלחמות."
והמשפט הזה כאילו נכתב בדיוק על בן גביר.