בנט הלך, האליטה נשארת

עם הפרישה של בנט חשוב להזכיר:
בנט, כהנא ואורבך לא פעלו בחלל ריק. היתה להם תמיכה בימין הדתי לאומי שבהכללה גסה ניתן לשייך לישובים אליטיסטיים כמו עופרה/אלקנה/אפרת. אלו לא אנשי מרכז, אלא ימין הארדקור שבעבר הרבו לבקר את נתניהו על הכנסתם של לבני וברק לממשלה. אפילו כחלון היה סדין מאדים עבורם.
ואז הם ראו את מרצ, העבודה, רע״מ ויש עתיד בקואליציה, אבל בירכו על כך.
כי בראש הממשלה עמד בחור משלהם. אולי גם משום שבשורת הדרת החרדים ממוקדי הכח הסעירה את חושיהם. אבל בעיקר – מכיון שהאליטה האחות תמיד קרצה להם יותר מהשותפים הטבעיים, אלו שחולקים איתם את אותה תפיסת העולם המדינית והכלכלית. הגדיר זאת בנט עצמו במשפט שאמר בראשית כהונתו ״מתן כהנא ועומר בר לב צריכים לשבת יחד״. אכן, בר לב קרוב לכהנא יותר מאורית סטרוק או יואב קיש, למרות הפער בדעות המדיניות. ולא רק כהנא, בעופרה, באלקנה ובאפרת יחבקו את ניצן הורביץ הרבה יותר משיחבקו את משה ארבל מש״ס, למשל או את שלמה קרעי מהליכוד.
ימינה נהנתה מכיסוי תקשורתי מפנק במקור ראשון – עיתון שאמור להוות קונטרה לעיתונות השמאל. האדיאולוגיה יצאה לחופשה ומאמרי הדעה של חגי סגל ומוטי קרפל הדהדו בנאמנות גדולה מסרי קיטש של צידוד בממשלה. יאיר שרקי הפך לשופר בנטיסטי מובהק וחנוך דאום, שבעבר היה סמל של ביקורתיות צינית, הפך למעריצה נלהבת של שרי הממשלה. כן, גם של אלו שרואים בו גזלן תאב אדמות של פלסטינים. ערך האחדות המזויפת (שהוא בקצרה: מימין ומשמאל הוכחנו שאפשר לשבת ביחד ולשנוא את החרדים וביבי) החליף את ההתיישבות ועבור רה״מ עם כיפה שכחו שפעם היה אכפת להם מהריבונות, ממערכת המשפט ומשלטון הימין. שכחו שרק לפני שנה הם השתגעו מזעם על ממשלת האחדות עם גנץ.
אפילו אתמול, כשהכל כבר מתפרק, החליט יואב שורק – עורך כתב העת ׳השילוח׳ – לכתוב כתב הגנה בו הוא טוען שבנט פעל לשם שמים במסירות גדולה ותחזיקו חזק…מתוך אדיאליזם ברור. איך זה מסתדר עם רמיית הבוחרים, ההסתה נגד מבקריו, הצבעה אקטיבית על חוקי שמאל והעשרת נכסיו מקופת המדינה? זה לא מסתדר. לא צריך להסתדר. יש ראש ממשלה משלנו, ברור שכל מעשיו באמונה, מה אתה אוכל את הראש עם עובדות?!
והכי כואב זה היחס שמבקרי הממשלה קבלו מהנ״ל. מילא לאתרג ולחפות על מעשי הרמייה. אפשר להבין שקשה לצאת נגד אדם בצלמך ודמותך. אבל למה היה נחוץ גם לזלזל בצד השני? האופוזיציה הותקפה, מבקרי הממשלה – חלקם גם מאוכזבי ימינה – הוצגו כנודניקים שרק רואים את הרע והציניות ומעכבים בהתנגדותם את האחדות בעם. נתניהו, קיש וסמוטריץ הוזכרו שוב ושוב אצל קרפל וסגל כאופוזיציה פוגענית ואילו שורק נתן רק אתמול ציון שלילי לכעס האותנטי כלפי בנט.

הימין בישראל, בעיקר המסורתי והחרדי, צריך לדעת שישנה כאן מערכת יחסים לא הדדית. נמשיך להלחם על זכות הקיום של ישובי האליטה הסרוגה. נמשיך לטעון שצהל צריך לשמור על עופרה, למרות שהחברים החדשים שלהם מתים להטיס אותם משם. אנחנו נמשיך להיות עבורם, אפילו שברגע האמת הם תמכו בפגיעה בנו ואף הרבו לבקר ולזלזל ברוב המחנה שאוהב אותם. כי יש לנו עקרונות והם נכונים גם כשחסרי ערכים נהנים מהם. נמשיך לתמוך, אבל לא נצפה לקבל תמורה. כי האליטיזם, מה לעשות, חזק מכל ערך שהם נפנפו בו. אבישי בן חיים וגדי טאוב צודקים.

נ.ב. למקרה שזה לא ברור אדגיש: רוב הציונות הדתית, כולל החתך האליטיסטי, הסירו תמיכה מבנט והתנגדו בחריפות לממשלה. המתוארים לעיל הם קומץ קטן, אך דווקא הקומץ שקולו יותר נשמע.