40 ימי אבל והפגנות תמיכה במשטר וכך יתנהל המשטר הזמני

איראן מתעוררת לבוקר דרמטי וחסר תקדים: ראש המועצה לביטחון לאומי, עלי לאריג'אני, הכריז היום (ראשון) על הקמת "מועצת הנהגה זמנית" שתנהל את המדינה עד לבחירת יורש למנהיג העליון עלי חמינאי, שחוסל אתמול במכת הפתיחה של מבצע "שאגת הארי".

לאריג'אני, שעל פי הדיווח ניצל בעצמו מניסיון חיסול ישראלי, תפס את מרכז הבמה בנאום טלוויזיוני שבו שילב מסרים של לכידות פנימית עם איומים ישירים כלפי ארצות הברית וישראל. עצם הקמתה של מועצת הנהגה זמנית נתפסת בטהרן כמהלך חריג במיוחד, נוכח המבנה הריכוזי של השלטון והעובדה שמשרת המנהיג העליון נתפסה עד כה כעוגן יציב שאינו מתחלף בנסיבות רגילות.

בנאומו, לאריג'אני האשים כי גורמים מבית סייעו לתקיפות נגד המשטר. "ארצות הברית וישראל מבקשות לבזוז ולפורר את איראן. קבוצות בדלניות יספגו מענה קשה אם ינסו לפעול", הזהיר. בכך רמז לא רק לאיום חיצוני, אלא גם לחשד כלפי משתפי פעולה מתוך המדינה אמירה שעשויה לרמוז על גל חקירות פנימי קרוב.

בהמשך החריף את הטון: "אמריקה והמשטר הציוני שרפו את לבבות האומה האיראנית, ואנחנו נשרוף גם את ליבם. האדם שמחזיק באחריות בארצות הברית הוא סמל מושלם של שוד ורמאות. הם הולכים למדינה מסוימת ומחפשים לשדוד את משאביה. ישראל מחפשת לפרק את איראן; למשטר הזה אין ברירה אלא לפרק מדינות גדולות כדי להישאר".

הדברים נאמרו שעות ספורות לאחר שהמשטר הכריז על 40 ימי אבל בעקבות חיסול חמינאי. בתיעודים שהופצו מאזורים שונים במדינה נראו תומכי משטר מבכים את מותו של המנהיג העליון, מתאספים ברחובות וקוראים קריאות תמיכה בהמשך דרכו.

האירוע עצמו חיסולו של חמינאי התרחש במסגרת מבצע "שאגת הארי", שלפי הדיווח הוגדר כמכת פתיחה רחבה. החיסול יצר חלל שלטוני מיידי בצמרת האיראנית, והכרזת המועצה הזמנית נועדה למלא אותו במהירות, לפחות עד שייקבע מנגנון מוסדר לבחירת מחליף קבוע.

במקביל, דווח ב-כאן 11 כי קולות מסוימים בפרלמנט האיראני הביעו הבוקר תמיכה בהמשך דרכו האידיאולוגית של חמינאי. כמה חברי פרלמנט אמרו בהצהרה משותפת: "מות הקדושים אינו סוף הדרך, אלא תחילתו של פרק חדש בהתנגדות ובאחדות האומה האסלאמית; והאומה האיראנית, באחדות ובכוח, תמשיך בעקביות בדרכה המפוארת".

ההצהרה משקפת ניסיון לשדר יציבות והמשכיות רעיונית, דווקא ברגע שבו ההנהגה הבכירה ניצבת בפני טלטלה עמוקה. ההכרזה על מועצת הנהגה זמנית עשויה ללמד כי בטהרן מבינים את גודל האירוע ואת הצורך במסגרת ניהולית מיידית, שתמנע מאבקי כוח גלויים בצמרת.

עם זאת, השילוב בין שיח מאחד כלפי פנים לבין איומים חדים כלפי חוץ עשוי להצביע על אסטרטגיה כפולה: הידוק שורות פנימי לצד יצירת הרתעה אזורית ובינלאומית. דבריו של לאריג'אני בדבר "קבוצות בדלניות" ומענה קשה למי שינסו לפעול, עשויים להתפרש כאזהרה גם כלפי מחאות אפשריות או ניצול רגע החולשה על ידי יריבים פוליטיים.

ברחובות, כאמור, נרשמו התקהלויות של תומכי משטר. לפי התיעודים, המונים יצאו להביע אבל ולהפגין נאמנות להנהגה. לא נמסרו נתונים רשמיים על היקף ההפגנות, אך עצם פרסומן במדיה החברתית ובערוצים המזוהים עם השלטון מלמד על מאמץ להציג חזית עממית אחידה.

בשלב זה, לא פורסם לוח זמנים רשמי לבחירת יורש קבוע לחמינאי, ולא הובהר מהו הרכב המועצה הזמנית או סמכויותיה המדויקות. אולם עצם קיומה משנה את מפת הכוח בטהרן ומציב את לאריג'אני בעמדת מפתח בתקופה רגישה במיוחד.

הימים הקרובים יהיו מכריעים לעתידה של ההנהגה האיראנית: האם תצליח המועצה לייצב את המערכת ולהבטיח מעבר מסודר, או שמא הטלטלה תוביל למאבקי כוח פנימיים ולהסלמה נוספת בזירה האזורית. בינתיים, המסר הרשמי מטהרן ברור המשטר מבקש לשדר המשכיות, נחישות ונכונות לעימות, גם בעיצומה של רעידת אדמה פוליטית.