תראו בראי, מתחת לדם, העם מחייך

כל בוקר כשאני קם אני חושב לעצמי ש:
"אני צריך לקום"
"אני צריך להתלבש"
"אני צריך לצחצח שיניים"
"אני צריך להתפלל"
"אני צריך לאכול"

ככה כל בוקר 365 ימים בשנה, כל חיי

אבל משהו קרה, לא מזמן שמעתי איזה "בום" קטן… חשבתי שהוא קטן… אבל אז גיליתי שזה בום של יריות… 1400 בומים של 1400 יריות שפוגעות הכי עמוק שאפשר…

ב3 השבועות האחרונים, המשפט "אני צריך" נעלם… במקומו יש רק מילה אחת שכל הזמן חוזרת, "צריכים" עם סימן שאלה גדול בסופה…

"מה החיילים צריכים?"
"מה המפונים צריכים?"
"מה החטופים צריכים?""
"מה עם ישראל צריכים?"

ווואוווו כמה תשובות יש לשאלה הזו… שמסתבר שיש אותה לכווולם בראש. איך אני יודע שזו שאלה שיש לכולם בראש? כי כולם מנסים לענות עליה, לא בדיבורים, במעשים!

סטטוס אחד: "חיילים צריכים אוכל חם לשבת אנחנו בדרך אליהם עם אוכל"
סטטוס שני: "משפחות משדרות שצריכות מקום להתארח לפנות בפרטי"
סטטוס שלישי: "יש 30 ציציות לבסיס בצפון וצריכים עוד ציציות למי יש?"

עם שלם 3 שבועות שלמים רק עם מחשבה אחת בראש ומעשה אחד ביד "מה האחים והאחיות שלנו צריכים? תנו כתובת ואנחנו שם!"

קשה לרפא פציעה של 1400 יריות.. קשה למלא חוסר של 239 כוכבים שכרגע לא רואים אותם… ולא רואים את האור שלהם… זה כאב בלתי נתפס (אימוג׳י לב שבור)

אבל האמת? שלאף אחד אין זמן או פנאי לכאוב אותו כי אנשים כבר לא שואלים את עצמם "איזה תחבושת אני צריך ללב שלי?" "איזה פסיכולוג ישכיח ממני את הזוועות?"

לכולנו יש כאב, אבל מרוב שאנחנו עסוקים בלרפא את השני, מרוב שחשוב ל ו לעזור, להטיב, לשמח, הכאב האישי שלי, שלך, שלו, נעשה קטן.. כי מול הכאב הזה יש משימה שהרבה יותר חשובה לנו, לדאוג שהשני לא יכאב

האמת, שמה שכולנו צריכים, זה רגע כזה, רגע שבו אנחנו מסתכלים בראי, רואים את הצלקות, את הקרעים, את דם הכאב מרוח לנו על הפרצוף.. אבל עדיין מחייכים, חיוך גדול מתחת לכל סימני הצער, כי בידיים שלנו יש ארזי מזון למפונים, וציציות לחיילים, ושלטים של "עם ישראל חי", כי הידיים שלנו פצועות, אבל מחבקות כזה חיבוק חם ומתוק

כי סוף סוף כולנו מבקשים רק דבר אחד "את אחי מבקש"

אחים ואחיות שלי, (זה לא להאמין איך המשפט נכתב בתחושת קונצזוס אמיתית, אין יותר "הם" אין "אנחנו", באמת זו המציאות וסוף סוף זו גם ההרגשה) תסתכלו בראי תראו איזה עם יפה אנחנו ותראו איזה חיוך יש לנו.. זה מדהים היכולת שלנו בזכות הקב"ה ששומר אותנו ונותן לנו כוח לחייך אחרי עבדות פרך במצרים, אחרי אושוויץ, אחרי שמחת תורה פ"ד… תשאבו כוח מהחיוך הזה, הוא מוכיח שה איתנו, שאנחנו כואבים אבל בלתי מנוצחים, שאנחנו יותר חזקים מהכל

"מה עם ישראל צריכים?!"
אנחנו צריכים לחייך, לחייך ולבקש עם החיוך הזה, חיוך של כל השיניים בעם ישראל ביחד מתוך אחדות
לבקש עם החיוך המאמין והמאוחד הזה דבר אחד:

אלוקים אנחנו מבקשים גאולה, שהעולם יחזור להיות טוב מוחלט כמו לפני חטא עץ הדעת שעירבב את האור עם החושך, את הטוב עם הרע, את החיים עם המוות…

אנחנו מבקשים לחייך לא בכוח, לא במאמץ, לא בכאב, אנחנו מבקשים גאולה אמיתית ושלימה, לחייך חיוך מושלם

לפני כמה שנים נפל בקרבות בעזה (צוק איתן נדמה לי) החיים הקדוש ליאל גדעוני הי"ד, היה לו משפט שנכון כל-כך בדרך שלנו אל הגאולה שכל כך קרובה, "תחייכו, חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך"

מתרגש מהעם שלנו, ומחייך (אימוג׳י לב)
אהרן פריימן