השקט הצפוני המדומה

אנחנו נמצאים רק כמה ימים אחרי הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה וכבר ניתן לראות לאן הרוח נושבת. אם לתושבי הצפון היו מעט חלומות להתחיל לנשום אוויר ביתי חורפי ורגוע, ימי הפסקת האש הראשונים נתנו לכולנו להבין שחלומות ומציאות אינם עולים תמיד בקנה אחד.

לצערנו, רוח וריח המלחמה עדיין נמצאים על גבולנו הצפוני.

כבר בשבוע שעבר ביקרתי את ניהול הפסקת האש ובפרט את תנאי הפסקת האש, כשהתנאי הצורם ביותר הוא ההסכמה הישראלית להחזרת תושבי דרום לבנון התמימים היישר לבתיהם, שחלקם ממוקמים מרחק עשרות מטרים בודדים מבתיהם של תושבי צפון הארץ.

ביומיים הראשונים של הפסקת האש מחבלי החיזבאללה התקרבו לחיילי צהל שנותרו בדרום לבנון וניסו לבחון את הערנות של הכוחות, בישראל התעשתו לפני שקרה אסון ומיהרו לסלק את כל תושבי לבנון מהשטח שקרוב לגבול. אחרי שישראל לא התעקשה על אזור חייץ בין המדינות, גם מקבלי ההחלטות בישראל יודעים שזה רק עניין של זמן עד שתושבי דרום לבנון יחזרו לבתיהם ויחד איתם כל מחבלי החיזבאללה שמתצפתים ברגעים אלה על הכוחות שנותרו בשטח.

בד בבד באיראן ובחיזבאללה לא יושבים בחיבוק ידיים. ניסיונות חידוש מלאי הנשק של חיזבאללה אינן פוסקות לרגע. לעת עתה, ישראל מנסה לסכל כל ניסיון התחמשות מחודשת והצלחותיה רבות, אך גם כאן לאף אחד אין ספק שעל כל סיכול של מלאי נשק אחד, ישנו נשק אחר שזולג לידי לוחמי הטרור הלבנונים.

עד עכשיו, ישראל משדרת עוצמה ותוקפת כל ניסיון שיקום והתחמשות של חיזבאללה כשמנגד ארגון הטרור השיעי אינו מגיב, אך אל תתנו לשקט של חיזבאללה להטעות אתכם. חיזבאללה לעולם לא יניח את נשקו ולעולם לא יסלח לישראל על המכות הקשות שהונחתו עליו.

במצבו הקשה הוא מעדיף להמתין מעט, כדי לנסות לשקם ולבנות את עצמו מחדש ולא ללכת להתרסקות טוטאלית. הטריק של הודנא בגיהאד ובטרור, בזמן שידך על התחתונה, הוא טריק מוסלמי ישן טריק שהצליח עד היום להרדים את הדרג הצבאי והמדיני בישראל.

מעניין מתי מקבלי ההחלטות בישראל יתחילו לנמנם ולנקר.

•

על פניו, כל עוד צהל ימשיך לתקוף בלבנון בצורה מאופקת, כפי שעשה בימים האחרונים, חיזבאללה ינשוך שפתיים ולא יפוצץ את הסכם שיקום כוחו. המבחן הישראלי יתחיל כשחיזבאללה יחליט לדרוש ולבצע את החלק בהסכם שמתיר לו לחזור לגבול הישראלי.

ארגוני טרור גרילה כחיזבאללה מיומנים בהתשת כוחות חזקים וגדולים מהם. שיטת ההתשה מתחילה בנגיסת הסכמים, מטר אחר מטר. השקט המדומה שיש כעת מצד חיזבאללה יכול להיות מופר בכל רגע נתון בעקבות הקנאות הדתית השיעית. אך גם אם השקט לא יופר בקרוב, לטווח הארוך הוא יהיה מוכרח להתפרץ כדי להצדיק את הקיום הדתי ואת דרישותיו המעוותים.

בחודשים הקרובים חיילי צהל יצאו מלבנון ואת מקומם יתפסו מחבלי החיזבאללה שיחפשו בכל דרך לנגוס בהסכם המחורר ולנקום את נקמת הדם המחוייבת באיסלאם.

כדי להגן על תושבי הצפון ישראל תהיה חייבת להפר חלקים בהסכם הפסקת האש המדומה, ובפרט את הדיפת הטרוריסטים מקו הגבול הצפוני. לאורך זמן, נדמה ששני הצדדים לא יצליחו לעמוד בהסכם, שכבר בימיו הראשונים מראה את שבריריותו.

במוקדם או במאוחר, לרעש המסוקים של צהל יתווספו קולות הנפץ של מחבלי הטרור הלבנונים. קשה לי לראות מציאות אחרת, וסליחה מראש מתושבי הצפון שחלמו לשוב לאזור יותר פסטורלי ושקט.