מי מבטיח לנו שאנחנו לא רומן זדורוב הבא?

אז הנה השנקל שלי על פרשיית תאיר ראדה.
אני באמת לא יודעת מה יקרה בסוף עם רומן זדורוב, אבל אני מודיעה לכם כבר עכשיו שאין לי שום בעיה כאזרחית במדינת ישראל עם כל פיצוי שיקבע בבית משפט לשלם לו עבור השנים האבודות.
בחיי שאני אשלם באהבה מכספי המיסים שלי.
האשמה על ההתנהלות הביזיונית הזו והעובדה שרק אמא של תאיר נלחמת במשך שנים עם תמיכה יחסית ומינימלית מאוד מצד אזרחים רק מוכיחה שוב את השאננות המחפירה שלנו כאזרחים במדינה.
כי בזמן שבצרפת שורפים צמיגים, בארה״ב זועמים על עליית המחירים ובמדינות אחרות מתחוללות מהפכות ממש ברגעים אלו, פה בארץ אנחנו מתעסקים עם סערת נידה, לחיצת יד של אישה דתיה ואיך בני גנץ פותח או לא פותח בקבוק… ממש מענין מה נגיד.
וואוו איזה כיף ומרגש זה שמקדמים פה טמטום במקום נושאים מהותיים ועקרוניים שמשליכים ומשפיעים על החיים של כולנו בצורה כזו או אחרת.
נשבעת לכם שאני אשכרה מתביישת בשם אמא של תאיר, איך אנחנו כאזרחים נותנים יד למחדלים כאלה להתקיים לנו פה מתחת לאף ואנחנו לא מרימים פה את המדינה על הרגלים עד שימצא פתרון למחדל הזה ועוד מחדלים רבים שקורים פה על בסיס יום יומי ובאים על חשבוננו ועל חשבון ילדנו.
כי הרי אף אחד לא מבטיח לי או לכם שמחר בבוקר תקומו וזה לא יהיה אתם, מבינים? אזרחים חפים מפשע שמסיבות של כסת״ח ושחיתות יושבים בכלא שנים רבות וכל שעליכם לעשות, הוא להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון וזהו… נגמרו לכם החיים.
ואיך?? איך למען השם הגענו למצב שבו מערכת המשפט והמשטרה הפכו להיות כאלה מערכות איטיות, מושחתות ומסואבות ואין פוצה פה.
וואלה שמישהו יעצור את הרכבת,
אני רוצה לרדת..
נהיה פה מפחיד לי מידי.