ביחד או לחוד

מורי בואן (1913-1990) פסיכיאטר אמריקני מהמאה הקודמת.

בואן הוא אחד מהמטפלים היותר משפיעים בתחום הטיפול המשפחתי.

בשונה מהגישה המקצועית הקלאסית המתמקדת בפרקטיקה, בטכניקה, בואן נתן משקל מכריע דווקא לחשיבה ולתובנות הטיפוליות.

אבן הדרך בגישתו של בואן הייתה "הדיפרנציאציה של העצמי".

הדיפרנציאציה עניינה: יכולת ההפרדה התוך אישית של האדם.

שני כוחות משמעותיים אך מנוגדים אחד לשני, מתקיימים בהווייתו של כל אחד בו זמנית ומנהלים אותו. הצורך בהיות יחד אל מול הצורך להיות לבד. אדם זקוק לחברה, לקשר, לאינטראקציה, ומאידך חייב את העצמאות והעצמיות, את ההיות לבד.

שני צרכים אלו קיימים תמיד באדם, אולם מתקיימים במינונים שונים.

המינון יכול להיות שונה בין איש לרעהו, ויתירה מכך, בקרב כל אדם בעצמו נמצא כוח מסוים דומיננטי יותר ברגעים או בתקופות מסוימות, והכוח המקביל דומיננטי בזמנים אחרים. לעיתים יהיה צורך הביחד מוביל יותר ולעיתים הצורך ההפוך יהיה המשפיע.

ככל שמתקיים באדם איזון פורה בין אותן שני כוחות, כך גדל הסיכוי לקשר חיובי ויציב של אותו אדם בתוך קשרים חברתיים ועל אחת כמה בקשר הזוגי.

האקלים המשפחתי בו גדל האדם בילדותו הוא המשפיע ביותר על אותו איזון מתבקש שילווה אותו בימי חייו הבוגרים.

הסיכוי לחיים משפחתיים וזוגיים יציבים ומשביעי רצון בקרב נער או נערה שגדלו בתוך קן משפחתי מאוזן, בו יש הווי משפחתי חיובי לצד ביטוי עצמאי ומרחב אישי לכל אחד מבני המשפחה, גדול בהרבה מכאלו שגדלו ללא אותם מרכיבים.

כאן נמצא את אחת התופעות המוכרות ביותר שאנחנו מכירים בחיינו המשפחתיים. צד אחד של בני הזוג ששומר על דגל ה"ביחד" לעומת הצד השני שדואג תמיד לכוח "הלחוד".

ככל ששני בני הזוג עצמם (כל אחד בנפרד) יהיו מאוזנים באותן שני כוחות, כך נמצא התנהלות נינוחה ומאפשרת באותן סיטואציות. אולם ככל שבני הזוג עצמם לא יחיו עם אותו איזון מבוקש, כך נמצא אותם סובלים ממתיחות לעיתים לא פשוטה בכלל, כאשר הם ימצאו את עצמם בתוך אותם קונפליקטים.

כאן אנחנו מגלים את אחד הפערים המשמעותיים ביותר שבין התנהגות הבאה מתוך חרדה וסערת רגשות לבין פעולה הבאה מתוך מודעות וחשיבה.

לו היו פועלים בני הזוג מתוך מקום הכרתי, היה הצד המעוניין ב"ביחד" חותר דווקא באופן מעשי לכיוון השני של "הלבד". ואילו הצד שרוצה את הנפרדות מניע בפועל דווקא את השיתוף.

ההגיון הוא בכך שברגע שאני מאפשר את הביחד שהשני כל כך נלחם עליו, הצד שכנגד פשוט ילך וירפה את אחיזתו. וככל שהוא יאפשר את הלבדיות, כך אינסטינקטיבית אני אאפשר את ההיפך.

אולם כיוון שבני הזוג פועלים מתוך חרדה, מתבצר כל אחד במקומו יותר, מה שרק מעלה את המתח יותר, מה שלא מביא אף אחד מהם למימוש רצונו, כי עם להיפך הגמור..

או במילים פשוטות יותר – "סוף מעשה במחשבה תחילה.."

הכותב הינו מטפל זוגי