לטייל בשניים/ עיר האבות – חברון

בתור זוג חובב היסטוריה ומשוגע על טיולים, אנו מוצאים את עצמנו חורשים את הארץ לכל הכיוונים. אצלנו חורשים את הארץ עם הרגליים וארבע גלגלים של רכב (שסוחבים מההורים) לימדנו את עצמנו לטייל  בזול וליהנות גם בלי אטרקציות יקרות במיוחד. את האוכל מביאים בצידנית, טעים וטרי מהבית ארוז אסטטית ומושלם לפיקניק בפינה יפה בשטח. מוזמנים לצאת אתנו.

בחברון, היינו כבר פעמים רבות ובכל פעם שהגענו – הבטחנו לעצמנו שבהזדמנות הראשונה, נגיע לחרוש את העיר המרתקת הזו.

מקריאה באינטרנט וחיפוש מקדים, גילינו שכדי לחוש את העוצמה של העיר, אנחנו צריכים להתחיל במרכז המבקרים- 'לגעת בנצח'. המרכז ממוקם בבית הדסה (מבנה שהוקם ב1983 יועד לספק טיפול רפואי בחינם לתושבי חברון- יהודים וערבים וננטש במאורעות תרפ"ט)

המרכז מתחיל בסיפור של אדם שאיבד את אביו ויוצא יחד עם משפחתו למסע של חיבור לשורשיו העמוקים כיהודי, בדרך הוא עובר ארבע תחנות שכולן עוברות בעיר חברון מקניית מערת המכפלה על ידי אברהם עד שחברון  חזרה לידינו במלחמת ששת הימים דרך המאמץ של יהודים עקשנים לשוב וליישב את העיר. הסיפור כולו מלווה בסרטונים ולוחות מידע אינטראקטיביים, כל פרט במקום, מוסיף עוד נדבך לסיפורה המדהים של העיר, עד כי בחדר האחרון ישנו חלון מיוחד דרכו ב- 1979 פרצו חבורת נשים אמיצה עם ילדיהן במטרה להתיישב במקום כתגובה לכך שממשלת ישראל הקפיאה את הבנייה בעיר. החלון נשאר אותו חלון, בחדר ניתן להעמיק בסיפור שלהן דרך חפצים, תצלומים ועדויות של נשים גיבורות שהאמינו בדרך שלהן.

יצאנו מהמרכז נפעמים, לא לפני שהצטלמנו בכניסה למבנה המיוחד הזה, בו אגב גרות כיום כמה משפחות מסורות לארץ ישראל ולבניינה.

משם המשכנו לבית הקברות היהודי בחברון, בית קברות עתיק שרובו חולל במאורעות תרפ"ט, יושב ממש על קו ההפרדה בין חברון היהודית לחברון הערבית. הגענו לפקוד את קברה של הרבנית מנוחה רחל, נכדתו של בעל התניא. אחרי תפילה קצרה ופרק תהילים, ניגשנו לבית כנסת קטן שנמצא בכניסה לבית הקברות, עלינו בגרם מדרגות מחוץ לבית הכנסת והגענו אל הגג, משם קיבלנו תצפית מדהימה על העיר חברון הערבית. עוד כמה פלאשים וממשיכים…

הפעם חזרנו עוד כמה אלפי שנים אחורה לתקופת המלכים- והגענו לקברם של ישי ורות. מבנה הקבר מטופח ומלא צמחייה יפה מסביב. נראה שיש חשיבה על צורכיהם של המבקרים, בכניסה ישנו מתחם פינות ישיבה יפיפה בין עצי זית. זו הייתה בדיוק הפינה לארוחת פירות קלילה. נחנו קצת, סקרנו את הנוף אך לא יותר מידי כי ממש קרוב יש את אחת התצפיות הכי מרתקות שפגשנו בעיר, אז סיימנו, התאוששנו, הצטלמנו ו…

ידענו שממש באזור יש לנו שתי נקודות שאסור לפספס, אבל, התקשינו למצוא אותן, האחת התצפית 'תל חברון' והשנייה 'תל חברון' עצמה. אז הסתובבנו עלינו וירדנו, בדרך מצאנו עוד כמה נקודות מעניינות ומוצבי צה"ל נטושים אחרי ניסוי ותהייה קצרים מצאנו את המקום.

תל חברון ממוקם בגג של בניין "בית מנחם", כשתרדו מהציון של ישי ורות ותרדו למטה ברחוב, תזהו את הבניין לפי ייחודיותו כבניין דירות גבוה והמבנה היחידי ברחוב הבנוי בסגנון מודרני. העלייה למצפה כרוכה בגרם מדרגות לא מבוטל, אבל לחובבי אומנות זו עשויה להיות חוויה נוספת שכן לאורך כל המדרגות תלויות יצירות אומנות עשויות קש וחומרים טבעיים ומעניינים בסגנון אומנות מיוחד המתכתב עם אופייה הייחודי של ההתיישבות המתחדשת בעיר. לבניין עצמו של בית מנחם ישנו סיפור מרתק בפני עצמו, המסופר בקצרה בשלט הניצב בגג. כשתגיעו אל הגג, תוכלו לצפות בכל הרי יהודה וגוש עציון פרושים לפניכם ביופי בראשיתי ומדהים כל כך. אם עד עכשיו התמונות היו כתוספת לביקור, שם הם היו ממש חובה ואם חייבים- אז עד הסוף, זוג תיירים נחמדים מחו"ל פינקו אותנו בסט נחמד. ירדנו למטה וכעת, יצאנו למשימת חיפוש חדשה- תל חברון- בדרך ראינו את העתיקות מלמעלה אך לא מצאנו את הגישה אל המקום. מסתבר שממשיכים לרדת עוד קצת. ופונים ימינה אל מתחם קראוונים שעל ידם גינת שעשועים נחמדה מעבר לגדר הגינה, מתחת לעמודי הבניין, נפרש למרגלותינו שרידים עתיקים מחומת העיר לפני 5000 שנה. כן! 5000 שנה. באיזו עוד עיר  בארץ יורדים לגינה עם גדר מלפני אלפי שנים? בכל השטח פזורים שלטים עם הסברים על הממצאים שהתגלו במקום.

כשחזרנו לרכב, היינו מרוגשים מאוד ורק חיכינו סוף סוף להגיע אל הדבר האמיתי- להגיע למערת המכפלה. הרגשנו שהיום חווינו חיבור חדש לעיר הקסומה הזו.

בדרכנו למערה, עצרנו לראות את בית רומנו – ביתה של ישיבת שבי חברון ואת הבניין העתיק של ישיבת תורת אמת חברון. כל האזור בתנופת בנייה ובניינים חדשים הולכים וקמים צמוד לשרידי חורבות הבניינים שנלקחו מאיתנו כשברחו משם היהודים אחרי מאורעות תרפ"ט.

חתמנו את היום בביקור ותפילה במערת המכפלה – בתוך המבנה עצמו וגם "במדרגה השביעית" – מתחם על קיר המבנה מבחוץ, בו התפללו יהודים במשך מאות שנים, כשחברון הייתה תחת שליטה ערבית (מזמן העות'מנים ועד מלחמת ששת הימים). סיימנו את הביקור המרומם והמרתק עם טעם מתוק ועם ציפייה לבוא לבקר שוב…

מוזמנים להמשיך לטייל אתנו בפרקים נוספים

להמלצות, ביקורות ותגובות נשמח לשמוע מכם.

נשמח לשמוע שטיילתם בעקבותינו.