האם הדור שלנו לא יודע להסתכל קדימה? / דעתי האישית

לאחרונה אני מתבונן סביבי ולא עוזבת אותי התחושה שככל הנראה אנחנו דור מפונק מידי.
דור שמוותר בקלות רבה מידי.

ולא. אני לא מדבר על הזוגות שבאמת אין ביניהם התאמה.
ואני גם לא מדבר על העסקים שהוקמו ללא כל תכנון מוקדם.
וגם לא על הבחורים האלו שהתחילו ללכת לחדר כושר בהחלטה שרירותית של הרגע
לאחר שצפו באחד מסרטיו של דווין ג'ונסון (דה-רוק).

אני מדבר על אותם אלו שעשו הכל כשורה.
תכננו הכל נכון, והיו מוכנים לתת הכל למען המטרה – ונכשלו.
או (לעניות דעתי) החליטו להיכשל.

לדעתי האישית, אנשים ובמיוחד צעירים בדור שלנו, לא יודעים את חשיבותה של עבודה והשקעה לטווח הארוך.
הם מוותרים מהר מידי כאשר הם נתקלים בקושי. גם אם הם היו ערים לכך שיהיו קשיים בדרכם.

ליוויתי עסקית מישהו לאחרונה שהיה מוכן לעשות הכל למען המטרה – העסק שלו.
אך ברגע שהוא קיבל את שיעורי בית הקשורים לניראות העסק (מיתוג, הנתפס כתחום פחות עיסקי ויותר אומנותי) הוא החליט לפרוש. הוא לא הצליח להבין איך ניראות תכניס לו עכשיו כסף לחשבון.

יצא לי גם לראות זוגות שהיו נראים כל-כך מאוהבים ומוכנים לעשות הכל אחד למען השניה,
ואיכשהו עדיין הצלחתי לחזות (בחלק גדול מהמקרים) את הפרידה הכואבת.

לסיום אומר זאת – אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו (וגם את עצמנו על הדרך) לדעת לעבוד על דברים חשובים תוך כדי הסתכלות קדימה אל העתיד היותר רחוק, ולאו דווקא להתמקד במה שכיף לי או נכון לי כאן ועכשיו.