הסוד המטלטל מאחורי שתיקתו של גדול הדור

"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את היכלנו" (גיטין נ"ו).

את סיפור קמצא ובר קמצא כולנו מכירים היטב. כולנו יודעים על ההלשנה לקיסר, על הכבש עם המום הפסול, ועל הדילמה קורעת הלב של חכמי ישראל האם להקריב את הקרבן משום "שלום מלכות". אבל בסופו של הסיפור המוכר, חז"ל מנחיתים פצצה: הבית נחרב בגלל ענווה.

איך ענווה קשורה לחורבן? בספר "ישמח לב" מובא חידוש עצום ועמוק ששופך אור חדש לגמרי על הסוגיה. רבי זכריה בן אבקילוס, שהיה גדול הדור, לא סתם סירב להקריב את הקרבן. הוא ראה ברוח הקודש שכבר נגזרה הגזירה, ושבית המקדש עומד להיחרב בלאו הכי. המחשבה שלו הייתה: "אם הכל כבר אבוד והגזירה נחתמה, לפחות שלא נעבור על דין תורה ונקריב קורבן פסול".

אבל כאן טמונה הביקורת העצומה עליו: מדוע הוא לא קם ואמר לשאר החכמים, "רבותי, ראיתי ברוח הקודש שנגזרה גזירה"? התשובה היא הענווה שלו. הוא סירב לגלות לחבריו את מדרגתו ואת רוח הקודש שלו. אלא שאותה שתיקה בדיוק היא זו שמנעה מהחכמים לקרוע את השמיים! אילו רק היו יודעים שמרחפת גזירת כליה, היו החכמים הופכים עולמות, מרבים בתשובה ובתפילה ובכוחם היה לבטל גם גזירה חתומה. בגלל שחשב שהכל אבוד הוא שיתק את כוח התפילה.

המסר העוצמתי לדור שלנו ידוע שהבעל שם טוב הקדוש נמנע מלגלות לאנשים מי הם היו בגלגול הקודם, כדי לא להגביל את עבודת השם שלהם. היום, בדורנו, רבים מחפשים "נוסחאות פלא" הולכים למקובלים וקוראים בעתידות רק כדי שיגידו להם "מה התיקון שלי" ו"מה השליחות שלי בעולם".

אבל האמת היא שידיעת היתר הזו עלולה לתקוע אותנו, בדיוק כפי שהידיעה של רבי זכריה שיתקה את ההצלה. דווקא הדור שלנו, דור של הסתר פנים, שבו אין לנו רוח הקודש גלויה, אין לנו ניסים מובהקים ואין מי שיצביע עלינו ויגיד לנו בדיוק מה לעשות זו המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל. הקלקלה שלנו היא התקנה שלנו.

בגלל שאנחנו לא "יודעים" שום דבר מראש, אין לנו שום תקרת זכוכית. אין עלינו מגבלות. זה מה שנותן לנו את הכוח ללכת על עיוור, למסור את הנפש על אהבת ישראל ולעשות כל שביכולתנו עד שעל ידי המעשים והפעולות שלנו, דווקא מתוך החושך, נביא בעצמנו את משיח צדקנו!

צפו בווידאו המלא (מומלץ להעביר הלאה)