באיראן חוששים: שיחות השלום הן הטעיה אמריקנית

המתיחות סביב הניסיונות להביא להפסקת המלחמה בין ארצות הברית לאיראן עולה מדרגה, כאשר בכירים איראנים מביעים חשד עמוק כלפי כוונותיה של וושינגטון. על פי דיווח שפורסם באתר "אקסיוס" וצוטט ב-ynet, גורמים בכירים בטהראן העבירו מסר ברור למדינות המתווכות כי הם חוששים ששיחות השלום אינן אלא מהלך הטעיה אמריקני.

לפי הדיווח, הבכירים האיראנים שיגרו את המסר למדינות מרכזיות המעורבות בתיווך פקיסטן, מצרים וטורקיה והבהירו כי חוסר האמון נובע לא רק מהצהרותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אלא גם מצעדים צבאיים בשטח. אחד הציטוטים המרכזיים שהובאו בדיווח משקף את עומק החשש: "אנחנו לא רוצים שיעבדו עלינו שוב".

החשד האיראני מתבסס, בין היתר, על תנועות צבאיות של ארצות הברית באזור. לפי אותם גורמים, החלטתו של טראמפ לשלוח אלפי חיילים נוספים למזרח התיכון, כחלק מהיערכות לאפשרות של מבצע קרקעי, נתפסת בטהראן כסתירה ישירה לרוח הפיוס שמנסה הממשל האמריקני להציג כלפי חוץ. מבחינת ההנהגה האיראנית, מהלך כזה מחזק את ההערכה כי ייתכן שמדובר במהלך כפול דיפלומטי לכאורה, אך צבאי בפועל.

המתווכות האזוריות, ובראשן פקיסטן, מצרים וטורקיה, מוצאות עצמן כעת בעמדה מורכבת. מצד אחד, הן פועלות לקדם שיח ולהביא להפחתת המתיחות, אך מצד שני נאלצות להתמודד עם פערי אמון עמוקים בין הצדדים. המסר האיראני מציב בפניהן אתגר משמעותי: כיצד להמשיך לקדם מגעים כאשר אחד הצדדים מטיל ספק בכנות התהליך כולו.

הרקע לחשדנות האיראנית נעוץ גם בהיסטוריה של יחסים מתוחים בין המדינות. לאורך השנים, הסכמים והבנות בין וושינגטון לטהראן התאפיינו בחוסר יציבות ולעיתים קרובות קרסו, מה שהותיר תחושת אי אמון עמוקה בצד האיראני. כעת, כאשר שוב מתנהלים מגעים תחת לחץ בינלאומי כבד, נראה כי הזיכרון של אותם כישלונות ממשיך להשפיע על עמדות ההנהגה בטהראן.

במקביל, ההצהרות הפומביות של טראמפ בדבר רצונו להגיע להפסקת המלחמה אינן מצליחות להפיג את החששות. בעיני גורמים איראנים, הפער בין הרטוריקה הדיפלומטית לבין הפעולות בשטח ובעיקר תגבור הכוחות מעלה סימני שאלה לגבי הכוונות האמיתיות של הממשל האמריקני.

הדיווח מדגיש כי החשד אינו תיאורטי בלבד, אלא משפיע בפועל על הדינמיקה של המגעים. כאשר צד אחד חושש כי מדובר בהטעיה, הסיכוי להתקדמות ממשית מצטמצם באופן משמעותי. מצב זה עלול להקשות על גיבוש הסכמות ואף להביא לקריסת השיחות עוד בטרם יבשילו לכדי הסכם.

לצד זאת, יש לציין כי עצם קיומם של ערוצי תקשורת בין הצדדים, באמצעות מתווכות, מעיד כי הדלת הדיפלומטית עדיין לא נסגרה לחלוטין. עם זאת, האווירה המתוחה והחשדנות ההדדית מציבים סימני שאלה כבדים לגבי האפשרות להגיע לפריצת דרך בזמן הקרוב.

במציאות הנוכחית, שבה מהלכים צבאיים ודיפלומטיים מתנהלים במקביל, כל צעד של אחד הצדדים נבחן בזכוכית מגדלת על ידי הצד השני. עבור איראן, תגבור הכוחות האמריקני הוא אינדיקציה מדאיגה; עבור ארצות הברית, ייתכן שמדובר באמצעי לחץ לגיטימי במסגרת המשא ומתן. הפער בפרשנות זו הוא שמזין את המשבר באמון ומקשה על התקדמות.

כך או כך, המסר שהועבר מטהראן למתווכות ברור: ללא הוכחות ממשיות לכוונות כנות מצד ארצות הברית, יהיה קשה לשכנע את ההנהגה האיראנית להתקדם לעבר הסכם. במצב כזה, כל ניסיון לקדם שיחות שלום ימשיך להתנהל תחת צל כבד של ספק ואולי אף ייתקל בקשיים הולכים וגוברים ככל שהלחצים בשטח יימשכו.