אבל מה באמת הסיבה שחרדים לא מתגייסים | דעה

בואו נניח את הדברים על השולחן, בלי מסכות ובלי לנסות לייפות את המציאות: הטענה החרדית שלפיה "אנחנו לא משרתים בצבא כי אנחנו לומדים תורה למען החיילים והמדינה" – היא שקרית. לא עיוות, לא אי־דיוק, שקר.

לומדי התורה החרדים לא לומדים "למען המדינה", והם גם לא מנסים להעמיד פנים שהם כן. הם לומדים למען עצמם, למען מה שהם רואים כשליחות אישית או ציבורית פנימית, אבל לא מתוך אכפתיות כלפי המדינה, חייליה או אזרחיה.

הציבור החרדי, ברובו, לא אוהב את מדינת ישראל. הוא לא מרגיש חלק ממנה. הוא בז לה. הוא מתנשא מעליה. הוא לא מסוגל אפילו לומר "מי שברך לחיילי צה"ל" כי מבחינתו, חייל שמגן על חייו בגופו הוא לא ראוי לברכה. ביום העצמאות החרדים לא מניפים דגל, לא שרים את ההמנון, לא אומרים תודה. להפך, הם מציינים את היום הזה כיום אבל. ביום ירושלים הם לא שמחים, הם לא רואים את שחרור הכותל כהתגלות של חסד אלוקי, הם רואים בו "חילול השם" – כי מי שכבש אותו היה חילוני, ציוני, חייל. כלומר, מישהו שהם רואים בו אויב.

אבל כשמדובר בכסף? פתאום הם חלק מהמדינה. פתאום הם אזרחים לכל דבר. אז הם יודעים להגיע, לבקש, לדרוש. תקציבים לישיבות, סבסודים לדיור, הבטחות להכנסות. פתאום המדינה היא "שלנו", כשהיא משלמת. המדינה מבחינתם היא בנק. מקום שצריך לחלוב אותו, לא לתרום לו.

אז תפסיקו למכור לנו שאתם לומדים "למען המדינה". כי אי אפשר ללמוד למען משהו שאתם לא מסוגלים אפילו לכבד. הלימוד שלכם אולי חשוב, אבל אין לו שום קשר לערכים של הקרבה, של שותפות, של ערבות הדדית. כל עוד אתם ממשיכים להתרחק מכל סממן ישראלי, לבוז לכל מה שמייצג את מדינת ישראל, ולהתייצב רק כשהמזומן זורם.

קרדיט: